תוצאות הבחירות האלה זרקו אנשים ותיקים כמוני בבת אחת לשנות השמונים. הבחירות שנועדו להתקיים ב-1985 הוקדמו ליולי 1984. מפלגת העבודה ביקשה לנצל את המחדלים העצומים של ממשלת יצחק שמיר בכלכלה ובביטחון: אינפלציה של 400 אחוז בשנה וצה"ל שקוע עד צוואר בבוץ הלבנוני. הליכוד גם נותר, לראשונה בתולדותיו, ללא המנהיג מנחם בגין שפרש לביתו שבע אכזבות בעקבות מלחמת לבנון הראשונה, והשאיר מאחוריו מפלגה המומה וקרועה.
בבחירות ההן הליכוד לא הובס אלא קיבל 41 מנדטים, הרבה מעבר לצפוי. העבודה לא ניצחה, למרות שזכתה ב-44 מנדטים. זה בדיוק מה שקרה כאן הפעם. ראש הממשלה נתניהו הלך לבחירות עם שלושה כתבי אישום על הראש, מול שלושה רמטכ"לים לשעבר ומנהיג מפלגה שקנתה לה אחיזה והצליח לגבור על כולם. ב-1984 נוצר תיקו בין הגושים ולכן הוקמה ממשלת אחדות לאומית ורוטציונית. הפעם מסתמן רוב ברור לנתניהו מול חולשה גדולה של גוש המרכז שמאל, למרות ההישג הגדול לכאורה של בני גנץ. ממשלת אחדות לא נראית לי סבירה הפעם.
הישג לכאורה הוא סוג של הפסד. הכישלון הגדול של גנץ ולפיד הוא חוסר היכולת שלהם להבקיע את חומות הימין. זו חוכמה קטנה מאד להרוס את מפלגת העבודה האומללה, השותפה הטבעית, ולגרוע מנדטים ממרצ, ועל החורבות הללו לקבל 35 מנדטים שאי אפשר לעשות איתם כלום. פעם היה במכבי תל אביב שחקן בשם דייוויד אינקראם. הכדורסלן המדהים הזה קלע בכל משחק 40 נקודות, אבל הקבוצה שלו הפסידה. תרועת הניצחון של גנץ בנאום אתמול בגני התערוכה מזכירה את ניתורי השמחה של אינקראם, שהיו בעצם קפיצות סרק.
נתניהו יקים את הממשלה הבאה כי יש לו רוב ציוני, ובמדינה הזו לא נסמכים על מפלגות ערביות. נתניהו שעט קדימה, כמו גנץ במחנה שלו, ודרס מפלגות כמו כולנו, ישראל ביתנו וגשר, אבל לקח את הכול בחשבון ועכשיו הוא יכול להקים את ממשלתו החמישית. השותפות הטבעיות שלו קיטרו במהלך הבחירות שנתניהו שותה להם מנדטים, מתחייבות היום להמליץ עליו בפני הנשיא ריבלין. אני לא מציע להתרשם מדי מהמשחק הכפול של כחלון, ליברמן ואפילו משה פייגלין. שלושתם לא יפילו את ממשלת הימין כדי להקים ממשלה עם גנץ-לפיד, אבי גבאי ותמי זנדברג. כחלון יהיה שר האוצר אצל נתניהו, ואם ליברמן יעבור את אחוז החסימה הוא עשוי עוד לחזור לתפקידו במשרד הביטחון.
אנחנו עדיין לפני קולות החיילים, אבל אפשר כבר לשער כי ליברמן ונפתלי בנט, שחוללו כאן את הדרמות הגדולות בחודשים האחרונים היו נוהגים אחרת, רק כדי לא לעבור את הייסורים שהם חווים בשעות אלה ממש. ליברמן לא היה פורש ממשרד הביטחון ומקדים למעשה את הבחירות ובנט לא היה נוטש את הבית היהודי ומקים את הימין החדש.
ביום ראשון הקרוב יחל הנשיא לקיים התייעצויות ולספור את הממליצים. נתניהו יגיע ראשון למספר המיוחל, 61, ויקבל את המפתחות. מרגע זה ירחפו מעל הממשלה והמדינה שתי שאלות גדולות: האם נתניהו ישרוד את השימוע שמחכה לו, והאם כחול-לבן תשרוד את האופוזיציה בלי להתפרק לרסיסים.
