שר התחבורה ישראל כ"ץ השתתף ביום שלישי בנסיעת מבחן ראשונה בקו הרכבת המהיר בין תל־אביב לירושלים, שאמור להיפתח בפסח הקרוב. יום לפני כן נחנך קו מהיר של רכבת הנגב, שמוסיף שש נסיעות מהירות ביום, בשעות העומס, בין עיירות הנגב המערבי לגוש דן וחזור. זה קרה בעקבות מאבק ציבורי של תושבי הנגב שהובילה צאלה פינטו, חברת קיבוץ זיקים, ושסוקר בטור זה. הקו המהיר יחסוך לנוסעים מהעיירות שמדרום לאשדוד שלושים דקות יקרות מדי יום.
תנופת הפיתוח של רכבת ישראל נמצאת בשיאה, אבל רכבות מהירות הן רק חלק מפתרון בעיית הפקקים הבלתי נסבלים והצורך לחבר את הפריפריה למרכז. לצד הרכבות קיים צורך לשפר את כל מערך התחבורה הציבורית בישראל, בדגש על קווי האוטובוסים.
דו"ח שפרסם לפני כחודשיים ארגון צרכני התחבורה הציבורית '15 דקות' השווה את מידת הזמינות של התחבורה הציבורית ביישובים בישראל ביחס לגודל האוכלוסייה. מעניין לגלות שהעיר המככבת בראש הטבלאות, עם התחבורה הציבורית הזמינה ביותר בארץ, היא העיר החרדית ביתר־עילית. עיר חרדית נוספת עם תחבורה ציבורית זמינה היא מודיעין־עילית. גם בית־שמש ואלעד, שבהן ריכוז חרדי גבוה, נמצאות במקום טוב מאוד בטבלה.
זמינותה הגבוהה של התחבורה הציבורית בערים החרדיות נובעת בעיקר מכך שהציבור החרדי הוא צרכן נאמן שלה. אמנם מדובר גם בציבור עם כוח כלכלי שיכול להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות, אבל אם החרדים לא היו מרבים לצרוך תחבורה ציבורית, שום לחץ לא היה מועיל להם.
תושבי הפריפריה למדו מזמן שבכל עיר שיש בה קהילה חרדית אפשר ליהנות מקווים ישירים במחירים זולים למרכז הארץ. הכוח הכלכלי המאורגן של הקהילות החרדיות בפריפריה, יחד עם העובדה שלרבים מחבריהן אין רכב פרטי, הוליד שיתוף פעולה מבורך עם חברות האוטובוסים, ומהתוצרים המוזלים יכולים ליהנות כל התושבים. גם אני נהנה לעתים קרובות מהקווים הישירים מירוחם לירושלים ולבני־ברק, שמחברים אותי למרכז בכשעה וחצי של נסיעה תמורת פחות מעשרים שקלים. ראוי לציין שלפחות בקווים המוכרים לי מהעיירות בנגב, אף שהקו נוסד בעקבות בקשה של אוכלוסייה חרדית, לא נדרשת הפרדה בין גברים לנשים.
הציבור הישראלי כולו צריך ללמוד מהחברה החרדית לצרוך יותר תחבורה ציבורית. שיפור תשתיות של כבישים והנחת עוד מסילות רכבת לא יועילו אם הישראלים ימשיכו להעדיף את רכבם הפרטי על פני הנסיעה המשותפת באוטובוס וברכבת. רבים מהנהגים הישראלים טוענים שהיו משתמשים בתחבורה ציבורית אילו רק הייתה זמינה ויעילה יותר, אך הטענה הזאת נכונה באופן חלקי בלבד. הישראלי הממוצע התרגל לנוחות של הרכב הפרטי והוא מתקשה לוותר עליו, גם כשיש לו חלופה טובה וזולה של אוטובוס או רכבת. הציבור החרדי מוכיח שגם במציאות הלא מושלמת של התחבורה הציבורית, אפשר להעדיף אותה על פני הרכב. כאמור, ההעדפה הזאת מתבררת כמשתלמת מבחינה כלכלית, משום שאוטובוסים מלאים מייצרים תוספת של קווים.
בסופו של דבר, הישראלים והתחבורה הציבורית הם ביצה ותרנגולת. ברור ששיפור התחבורה הציבורית יעלה את צריכתה, אבל השינוי מוכרח לבוא במקביל, גם מצד הנוסעים.
