בתום ספירת קולות החיילים, הגוֹלים, האסירים והימאים, מפלגת הימין החדש לא השיגה את אחוז המצביעים שהיה מזכה אותה בכניסה למשכן הכנסת, ושני השרים המוצלחים ביותר בקדנציה החולפת הולכים הביתה בלי לגזור קופון מההשקעה הנכבדה שהשקיעו במחנה הלאומי. עם כל צהלת השמחה על הקמת ממשלה בראשות מנהיג הימין, אנחנו נמצאים בפתחה של כנסת ימנית הרבה פחות מזו היוצאת.
המפלגות החרדיות, נטולות הסנטימנטים העמוקים לתפיסה הלאומית, הן השלישית והרביעית בגודלן בכנסת. ליברמן, איש ההבטחות הלא ממומשות בעזה ובכלל, הוא ימין שבפה ולא תמיד במעשה. הליכוד, כידוע, חתום על סדרת מהלכים שבשום צורה לא יכולים להיחשב כמדיניות ימין. כשתוכנית המאה המועלמת־מעין עומדת על הפרק, אין לדעת לאן דברים יתקדמו. באופן פרדוקסלי, דווקא המפלגה המיועדת לראשות האופוזיציה מתַחזקת כמה מושבים לאומיים במיוחד, שעשויים להציב מאזן ראוי בכל קטסטרופה שלא תבוא.
אמנם בפאזל ארבעת החלקים של כחול לבן הפגינו לכידות ביום שאחרי הבחירות, אך אם הם יחזיקו מעמד עד לשימוע של נתניהו, גורלו צפוי להשפיע ישירות על גורל אחדותם. כבר ניכרים סדקים בין מחנה גנץ למחנה לפיד: הפערים היו מתרחבים גם במקרה של שכנות קרובה סביב שולחן הממשלה, אולם ישיבה משותפת באופוזיציה אפשרית רק אם יאמינו שימיו של נתניהו בתפקיד ספורים, ושהם בעלי סיכוי לרשת אותו כגוף אחד. אם נתניהו יעבור את השימוע בשלום, או אם יורשיו מבית יצליחו לכבוש את השלטון ללא זעזועים מיוחדים, ברית המחנה שביקש להפילו תהפוך למיותרת להחריד. קשר הצופים שקשרו ביניהם יתפרק באחת, ובחדווה רבה. הרי כבר עכשיו החבל מציק להם בידיים.
בשעה שיש עתיד תבנה את עצמה מחדש בספסלי האופוזיציה, ראשי השותפות האחרות בכחול לבן עשויים למצוא מסילות אל האיש המוקצה שעומד בראש מחנה הימין. הם הרי הכינו מראש את השטח לחיבור עם מפלגת הליכוד, כשהבהירו שישבו איתה בממשלה אם נתניהו לא יעמוד בראשה. הם יכולים להתגמש, בתירוץ שזה רצון הבוחר. בתוכם יושבים נציגים ראויים של המחנה הלאומי. מי יודע, אולי עמדת השפעה בממשלה תביא לפירוק הברית. אחרי הכול, להאוזר והנדל יש הרבה יותר מן המשותף עם החבר'ה של נתניהו, מאשר עם אנשי גנץ ולפיד.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
