זה זמן ששרת המשפטים היוצאת איילת שקד סומנה כהבטחה המנהיגותית הבולטת במחנה הימין. בחוגי הימין אוהבים לדבר עליה כראש הממשלה העתידית, אשת הברזל או אשת הקרח הישראלית. גם בשמאל העמוק זו נהייתה כבר מין אקסיומה: מפחדים מפניה ומסמנים אותה כאישה "מסוכנת" וכ"מנהיגה פשיסטית". אפילו, כך אפשר לנחש בלי לבחון כליות ולב, שקד עצמה כבר החלה להתאמן בראשה על רעיון ראשת הממשלה השנייה שתדע מדינת ישראל.
גם אם מפלגת הימין החדש איכשהו תעשה את הבלתי אפשרי ותעבור את אחוז החסימה ובנט ושקד ייכנסו בעור שיניהם לכנסת ה־21, ובוודאי אם יתרסקו עם מפלגתם הדנדשה אל פח ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית – המהלך הזה שקרע את קרביה של הציונות הדתית ולא הביא עימו הגדלה של כוחה, מתברר ככישלון חרוץ. אבל ההתרסקות הזו תהיה גם מבחן המנהיגות של שקד. ואם בנט משלם על ההימור המסוכן ועל היוהרה שלו, שקד משלמת על חולשתה.
איזה מהחטאים כבד יותר? במבחן התוצאה הם שקולים זה לזה. השילוב של תכונותיהם הסותרות של בנט ושקד, ששירת עד היום את סיפור ההצלחה הזוגי שלהם, הפך לכוס תרעלה.
זה לא ממש סוד ששקד לא התעלפה מהמהלך שבנט הוביל, ושלמעשה היא נגררה לתוכו. יום אחד בלבד לאחר ההודעה על המהלך כבר הסתובבו שמועות שהיא הביעה חרטה על הפרישה מהבית היהודי, זה שקיבל אותה וחיבק אותה – אישה חילונית מתל־אביב, לא ממש הבחירה הטריוויאלית של המגזר – בחום רב. שקד הייתה מחוברת מאוד לשטח ולפעילים, ובכך התעלתה על בנט חובש הכיפה. אפילו ביום הבחירות, סיפרו לי, פעיליה לשעבר של האקסית עוד התקשרו לאחל לה הצלחה.
כעיתונאית שסיקרה את מערכת הבחירות, הבנתי בראשית השבוע שהמצב בימין החדש לא בכי טוב. ניסיתי לבדוק את השטח ולשאול את חבריי ליישוב כיצד הם מתכוונים להצביע. "שקד עצבנה אותי", אמרה לי השכנה סתיו כשישבנו על הדשא הסינתטי שתרמו לנו אוונגליסטים, ושיבחנו את אלוהיהם בליבנו. "קראתי את הריאיון שלה עם זמרי ב'דיוקן' ולא אהבתי את זה שהיא מתחבאת מאחורי בנט וחושבת שהוא מתאים יותר ממנה לראשות הממשלה, כשלמעשה כולם הרבה יותר מעריכים אותה". "אבל מה את רוצה ממנה?" ניסיתי להקשות עליה, "אולי נוח לשקד להיות מספר שתיים. לא לכולם מתאים להיות בראש, ואני לא מזלזלת בזה. מהמקום הזה היא מביאה אחלה קבלות של עשייה". אני לא יודעת מה היא החליטה בסוף חבר שהתלבט אם להיעתר לתחנוניה של שקד ביום הבחירות ובסוף הצביע לליכוד, הסביר את החלטתו: "יכאב לי אם הם לא ייכנסו, אבל הם עשו טעות ולא תפקידי לנקות אחריהם. האחריות כולה שלהם". חבר אחר, שכן הצביע לימין החדש, אמר שאם הם לא יעברו זה יהיה עצוב, אבל הוסיף כי ללב מתגנבת גם שמחה לאיד. על היבריס משלמים.
הכתפיים הרחבות של בנט, שבמידה רבה בנה את שקד כפוליטיקאית, שימשו לה נקודת עגינה נוחה. מעבר להרי כתפיו, דמותה של איילת השחר הצליחה לזהור ולהבליח בעיקר בשל המהלכים שהובילה במשרד המשפטים, ושבזכותם צברה אהדה רבה בציבור, אולי אף יותר מבנט. כיום, כשהמגזר הציוני־דתי מלקק את פצעיו, גם תומכי הימין החדש וגם תומכי איחוד מפלגות הימין תוהים מה יעלה בגורלה של שקד, ופחות מקדישים מחשבה לבנט. אבל בזוגיות הפוליטית שלהם, אם נלך לרגע לשדה הפואטי שבו בנט המטכ"ליסט אוהב לדבר, לא היא זו שהייתה צריכה לקרוא "אחריי", לא היא שנדרשה לנווט את ספינת הציונות הדתית. כיום מתברר שכאשר בנט מסובב את הגב אין כל כך הרבה חיילים שינהרו לקלפיות כפי שדימה לחשוב, ושהספינה, זו שבימיה היפים בבחירות 2013 הביאה 12 מנדטים, שווה בקושי ארבעה.
מי החטוטרת
המהלך של בנט ושקד לא היה טיפשי ומוטרף והזוי ומופקר. קל לומר את המילים הללו היום, אבל למעשה הייתה בו מידה רבה של היגיון. המחשבה שהתנתקות מהרבנים ופנייה לקהל ימני רחב וליברלי תביא מצביעים חדשים, ומצד שני תוכל להגדיל את הגוש החרד"לי, אינה מופרכת מיסודה. בנט הוא יזם בנשמתו, אחד שמעז לקחת סיכונים, ומי שלוקח סיכונים לפעמים מצליח ולפעמים מתרסק. במערכת הבחירות הזו היה מספר רב של פרמטרים שאי אפשר היה לחזות כיצד יתנהגו (ואולי זו אופייה של כל מערכת בחירות), בכל אופן, קמפיין הגעוואלד של נתניהו עבד טוב יותר אפילו מבחירות 2015, והוביל את הליכוד להישג יוצא דופן.
ייתכן שרשימת הימין החדש לא הייתה חזקה מספיק, ייתכן שאין באמת מרווח אידיאולוגי בין ימין ליברלי דתי־חילוני ובין הליכוד שמצדיק מפלגה נוספת, ייתכן שיש אבל בנט ושקד לא הצליחו לתרגם אותו למנדטים, והאפשרות הרביעית והכואבת ביותר לאגו של בנט היא שאנשים הביעו בו חוסר אמון. אם כן, נחזור לשקד.
אם כולם מדברים על שקד כראשת הממשלה בעוד איקס קדנציות ומחכים למשיחה ממין נקבה של הימין, נקודת השבירה הזו בדרך הפוליטית של הצמד בנט את שקד היא מקום טוב לשאול: האם שקד מסוגלת להיות מספר אחת? שמעתי לא מעט אנשים שמעריכים שאם שקד הייתה עומדת בראש המפלגה או רצה לבד, היא הייתה מצליחה יותר. אם בנט חשב שהרבנים הם החטוטרת שלו, היום יש מי שיאמר שבנט הוא החטוטרת שלה.
אבל האם שקד ללא בנט תצליח לעבוד כמותג עצמאי? האם תוכל לצאת מהצל הקריר והנעים שבנט מספק לה? האם תצליח לצעוד בדרך חדשה כשאין לה מגן אנושי מלפניה? האם באמת יש לה הכריזמה והתכונות המנהיגותיות שנדרשות מהעומדים בראש? האם תצליח להצמיח כנפיים ולפרוש אותן רחב מספיק לשאת ציבור גדול? אני לא יודעת. מה שבטוח זה שאיילת שקד תצטרך להיוולד מחדש. שהיא תצטרך לנסות להעז. 
