תוצאות הבחירות כיווצו את כוחה הפוליטי של הציונות הדתית משמונה לחמישה ח"כים. קולות הבית היהודי בתוספת קולות עוצמה יהודית, שבבחירות הקודמות נזרקו לפח, בצירוף קולות הימין החדש, שבבחירות האלה הושלכו לפח, הם פחות מהקולות של הבית היהודי ומפלגת יחד בראשות אלי ישי מבחירות 2015. לאן עברו המצביעים? בעיקר לליכוד, שגדל בחמישה ח"כים, ולכשלושה מנדטים שעלו בעשן הקנביס של משה פייגלין. נוכח התוצאות היו שטענו שהמגזר סיים את תפקידו הפוליטי, ואולי כולו מיותר.
עוד לפני הבחירות משך את תשומת ליבי פוסט של אישה דתייה ממאחז מאוים בחבל בנימין, שהתלבטה למי להצביע. אחד משיקוליה היה לא להצביע למפלגה מגזרית. אם הגרעין הקשה ביותר של המתנחלים הדתיים מאס במפלגות המגזר, ולמעשה במגזר, אזי תוצאות הבחירות מבטאות תופעה חברתית מדאיגה של חברה מפוארת עטורת הישגים היסטוריים, שתרומתה לעם ישראל לא תסולא בפז, המואסת בתפקיד חסר התחליף שנטלה על עצמה.
הרב קוק בגדולתו הבין את התהליך ההיסטורי הכביר של התחייה הלאומית, בשעה שהחרדים נכשלו לחלוטין בהבנת גודל האירועים של החייאת השפה העברית והשיבה לארץ ישראל, והתנגדו לכך. בפער בין הציונות הלאומית החילונית לאנטי־ציונות החרדית בנה הרב קוק מסלול שאפשר לאנשים דתיים להיות שותפים במעשה הציוני במקום להפוך לאבן נגף בדרכו. הרב קוק האב חולל את התנועה הזאת, ובנו הפך אותה לכלי ציוני רב עוצמה.
לאחר שהציונות החילונית איבדה את הרוח והתנופה, הציונות הדתית תפסה את מקומה תחת האלונקה הלאומית. למרות ההפסדים בקרבות אוסלו וההתנתקות, נראה שהמגזר הוא שהציל את המערכה על יהודה ושומרון למען העם היהודי, הן בנכונות להיאבק עליהם בתוך החברה הישראלית, והן בנכונות לספוג כמויות בלתי נתפסות של אבדות מול הטרור הערבי. בתחילת המאבק על יו"ש קראו בשמאל להפנות את המאמצים לגליל ולנגב – כאילו מישהו הפריע להם ללכת לשם.
כיום מגשים המגזר גם את חזון הציונות בגליל, בנגב ובפריפריה בתוך הקו הירוק, והוא זה שהגשים את חלומו של בן־גוריון והקים בחוף הנגב המערבי – הלא הוא חבל עזה – התיישבות חקלאית מפוארת. בסוף שנות השבעים, לאחר ירידת הנכונות של הקיבוצניקים להישאר בצה"ל, המגזר הוא שהיה שם להחליף אותם, ולהפוך לעמוד השדרה של היחידות הקרביות. הרב אלי סדן מהמגזר חולל את המהפכה החינוכית של המכינות הדתיות והחילוניות, ובכך העניק לנוער, לצה"ל ולמדינה שדרוג שרק החל לתת תוצאות אדירות.
כתלמיד במדינת ישראל של שנות השישים, שנשלטה בידי המערך, חויבתי ללמוד בעל פה את שירת הים, שירת דבורה ומשל יותם. יום תל־חי הועלה על נס בשירה ולימוד גבורתם של טרומפלדור ואנשיו לפרטי פרטים, וכמובן עם ציון הערך "טוב למות בעד ארצנו". כיום, לתלמידים במערכת הממלכתית אין מושג על הערכים הללו, מה שמטיל אחריות כפולה על המגזר. שניים מילדיי נשואים לבני המגזר, מה שמבטיח את הצלת נכדיי מפגעי מערכת החינוך הישראלית. הם כן ילמדו מי היו אברהם, יצחק ויעקב, ומה יש לנו לחפש בארץ הזאת.
לצערנו, במדינת ישראל מכבדים מגזרים לפי יכולתם לגרום נזק, ולא לפי תרומתם. לכן חיוני לשמר אגף אידיאולוגי לאומי ודתי חזק, שיהיה מיוצג על ידי מפלגות בעלות יעדים ברורים מימין לליכוד – אחרת ישמחו הממסדים הישראליים לרמוס את הציבור הזה, לחסל את מערכת החינוך שלו ולמחוק את עתידו. לכן הייתה הצדקה לקיום הימין החדש, לצורך חלוקה נכונה יותר של קולות הימין, אלא שהיעדר גאוות יחידה שלח את המצביעים לליכוד.
גאוות יחידה – זה מה שחסר למגזר. גאווה כמו זו שנהג להפיח בעבר אדיר זיק ז"ל, שבימי שישי אנשים בנו את סדר יומם בהתאם לשידור תוכניתו בערוץ 7. אז חבריי היקרים מהמגזר, אתם יחידה מובחרת. הרימו ראש, הביטו בהישגיכם, עמדו על עקרונותיכם, המשיכו להשפיע והיו גאים. בעקבות זאת יגיעו גם המנדטים.
