כשהייתי ילדה, היה לי מנהג קבוע. אחת לחודש הייתי הולכת לישון אצל סבתא יולי שהתגוררה במורד הרחוב. בין מיץ אשכוליות וגביניות הום-מייד למשחק קלפים, היינו מדברות שואה. סבתא הייתה מספרת על מנגלה ועל הצריפים, על האחות שבזכותה היא נשארה בחיים ועל זו שחמקה לה מבין האצבעות, ואני הייתי בולעת בשקיקה כל מילה כמו ילדה-טובה-דור-שלישי.
לפני עשר וחצי שנים סבתא יולי נפטרה. אם הילדים שלי רוצים לשמוע את הסיפור שלה הם יכולים, תיאורטית. היא השאירה אחריה עדות מצולמת של שלוש שעות, יש אפילו לינק ליו-טיוב. רק שהם לא נכנסים אליו, אף אחד לא נכנס אליו. כי מה לשואה ולאייפון.
עד שהגיעה אווה. היצירה האינסטגרמית השנויה במחלוקת נולדה במוחו הקודח של יזם ההיי-טק מתי כוכבי ובתו מיה. הם השקיעו זמן, מחשבה וגם לא מעט ממון בניסיון לפצח את קוד שימור הזיכרון. לפי הרעש ש"הסטורי של אווה" מייצר עוד לפני שעלה לאוויר, נראה שהם הצליחו.
סדרת הרשת החדשה מחולקת למקטעי וידאו קצרצרים (להלן, סטורי) ומבוססת על סיפור חייה האמיתי של אווה היימן, נערה צעירה מהונגריה. 50 הפרקים שיעלו לחשבון הבדוי במהלך יום השואה אמורים לייצר תחושה של תיעוד אותנטי משלושת החודשים האחרונים לחייה – מהרגע שהנאצים פלשו לעירה והפכו את חייה הנורמליים לגיהנום ועד לסוף הבלתי נמנע באושוויץ.
מתנגדים מיהרו להכתיר את המיזם כניסיון וולגרי להנגשת השואה. אבל מה ההבדל בעצם בין יומנה של אנה פרנק לסטורי של אווה? רק המדיום.
אפשר לזעוף עד מחר על זילות, על רידוד היצירה והשיח, אבל אז לא יישאר לכם עם מי לדבר. סף הריגוש של הדור הרביעי לשואה רק הולך ועולה. בשביל לתפוס את תשומת ליבם בעולם של אינסוף תכנים צריך להבריק, וזה מה שגאוני במיזם הזה. המילאניאלס חיים בסטורי, מילולית. הם מבלים איתו במסיבות ובוכים איתו במסע לפולין. סטורי או שזה לא קרה. המדיום מעולם לא הפך כל כך למסר.
תרבות פורצת גבולות תמיד שימשה מושא לביקורת, וכשמכניסים לקלחת את הטראומה הכי גדולה שאירעה לעם היהודי, העצבים הופכים לחשופים אפילו יותר. זה קרה לרוברטו בניני כשטענו ש"החיים יפים" שלו חוטא לאמת ההיסטורית, ואפילו סטיבן ספילברג הואשם כי "רשימת שינדלר" היא לא יותר מעיבוד הוליוודי סוחט דמעות שרוכב בציניות על השואה כל הדרך אל האוסקר. שהרי There's no business like Shoah business. אבל הזמנים משתנים. ואם יצירה רוצה להישאר רלוונטית, היא חייבת להשתנות איתם.
אז אם רטנתם למראה שלטי החוצות שקראו לכם השבוע לעקוב אחרי אווה, אתם כנראה לא קהל היעד. הנמענים האמיתיים פחות בעניין של צקצוקים, הם בדיוק עסוקים בלהקפיץ על המסך סטוריס מתחלפים ולעשות להם לייק. רצוי שיהיה הראשון.
