תמונה אחת שווה אלף מילים, קריקטורה אחת שווה אלפיים. גם אם כל עורכי הניו־יורק טיימס יכרעו ברך, ירכינו ראש ויתנצלו ברציפות מעכשיו ועד יום הכיפורים – הם לא יוכלו למחות את חרפת תיאורו של ראש ממשלת ישראל בדמות כלב יהודי המכשכש באדוניו, נשיא ארה"ב. לכל היותר אולי נשתכנע שפרסום הקריקטורה האנטישמית היה טעות טקטית: בכירי המערכת לא התכוונו להחצין בצורה כה בוטה את שנאת ישראל המבעבעת ללא הרף במסדרונותיהם. רוב ימות השנה היא מתוחכמת יותר, מעודנת כאילו. אלא שאחד מעורכי המשנה היה פחות מתוחכם ונתן דרור לאווירה בסביבת העבודה. האידיוט לא ראה כל סתירה בין הקריקטורה לבין מדיניות המערכת, ופרסם אותה לתומו.
"השדולה הפרו ישראלית השתלטה על ממשלת ארה"ב, והיא מחזיקה את הנשיא במעצר בית במשרד הסגלגל, כדי להבטיח שלא יופעל כל לחץ על ישראל", קבע בכיר עיתונאי הטיימס, תומאס פרידמן, עוד בתקופת נשיאותו של ג'ורג' בוש הבן. מה כבר ההבדל העקרוני בין תיאור הבלע הזה לבין הקריקטורה שפורסמה בשבת? בספרו 'מביירות לירושלים' תיאר פרידמן את ישראל כ"יד ושם עם חיל אוויר", וגם ההגדרה הזו הייתה מעוררת חלחלה כללית אילו בוטאה באמצעות קריקטורה. אגב, באותו ספר הוא קבע ש"מנחם בגין אהב את רעיון הכוח היהודי, זאת הייתה הפורנוגרפיה שלו". מכאן אפשר להבין שהבעיה של פרידמן ועיתונו אינה נתניהו, אלא כל ראש ממשלה ישראלי המתעקש לשמור על ביטחונה, ולמעשה על עצם הקיום הריבוני היהודי. כמעט בכל מצב ועניין העיתון משתלח במדינת היהודים, כך שאין דרך להציג את ההשתלחות המתמדת הזו כביקורת עניינית. עמודי החדשות והדעות שלו הם המגדלור של כל דורשי רעתנו בארה"ב, עמוד האש של BDS.
אגב, הקריקטורה של טראמפ והכלב נתניהו אינה ה"טעות" הראשונה של העיתון בענייננו, ואף לא השנייה או השלישית. ב־2013, למשל, קישטו העורכים ידיעה על פיגוע רצחני בעפולה דווקא בתמונת אמו של המחבל הרוצח, שנורה למוות אחרי ביצוע זממו. היא נראתה שם גאה וסובלת, מוקפת במכרים דואגים, ומצטיירת כקורבן האמיתי של האירוע הקטלני. "בחירת התמונה הייתה מצערת", התנצל העיתון אחרי שקמה סערה. לפני כחודש הוא ייחס שלט חוצות של מפלגת כחול־לבן לליכוד, ונתן לקוראיו להבין שנתניהו אימץ לעצמו את הכינוי "כהנא חי". בשבוע שעבר שוב התנצל אחרי שפרסם מאמר הזוי שבו תואר ישו כמי שהיה "קרוב לוודאי פלסטיני". לא צריך להיות זיגמונד פרויד כדי להבין שמאחורי סדרת הטעויות הללו, ובוודאי מאחורי סדרת הפרסומים הנוראיים שהעיתון אינו מתנצל עליהם, מסתתרת אנטישמיות עמוקה ומודחקת.
לרוע מזלו, הקריקטורה של נתניהו וטראמפ פורסמה שעות אחדות לפני הפיגוע בסן־דייגו. אמנם העיתון לא התכוון להסית צעירים אנטישמיים לרצוח יהודים על אדמת אמריקה, אבל הוא נושא באחריות עקיפה לליבוי השנאה כלפי היהודים כאן ושם. אחרי הכול, לא כל האמריקנים מתוחכמים דיים כדי לערוך את האבחנה הדקיקה שהעיתון עורך לכאורה בין שנאת מדינת ישראל לבין שנאת ישראל. לפי הטקסטים ההזויים שהרוצח ג'ון ארנסט פרסם בפיייסבוק, הוא האמין שהיהודים שולטים בכל העולם, וזה כבר דומה מאוד לרעיון שמאחורי הקריקטורה. "אני לא תומך בטראמפ", כתב הרוצח בין השאר, "הוא נשיא אוהב יהודים".
