לטוב ולרע, בצלאל סמוטריץ' הוא הדימוי של הציונות הדתית היום. לפני שאתם מתחילים לצעוק, שימו לב שזו לא טענה מהותית, אלא תדמיתית. ברור שזרמי המעמקים של הציונות הדתית מורכבים יותר. המאבק בין הדתיים הליברלים לחרד"לים, בין רעננה ליצהר, בין הר עציון לישיבות הקו. בתוכה פנימה, הציונות הדתית נמצאת בעיצומו של משבר זהות מרתק ורב־סתירות. אלא שדימויים הם עניין שטחי בהרבה.
אם אתם רוצים לדעת מה חושבים בציבור החילוני והמסורתי על הציונות הדתית, התשובה היא שלא כל כך חושבים. רוב האנשים פשוט מחזיקים רעיון לא מעמיק במיוחד. צריך להדגיש שזה לא מחקר ולא סקר ואין לי יומרות להיות עד מומחה. זה רק דיווח של מי שמסתובב לא מעט בארץ וחי במרחב הפוליטי־תקשורתי. הנה מה שאומרים עליכם כשאין אף כיפה בסביבה: אתם סמוטריץ'.
זו הגדרה די חדשה, כמובן. בתחילת הדרך הדימוי של הציונות הדתית היה יוסף בורג. יותר מפא"יניק ממפא"יניק. אחר כך השתלטה על התודעה תנועת גוש אמונים, קבוצה מרתקת עם דמויות כמו חנן פורת והרב לוינגר וקצובר, כשרוח הרב צבי־יהודה מרחפת מעל פני המים. הדימוי הבא היה עצרת ההמונים בכפר־מימון. הרגע המופלא, החד־פעמי, שבו המדינה נוהגת בדורסנות, והציונות הדתית עושה בתגובה את אקט האהבה ההמוני הנשגב ביותר – סולחת לה בשיא המשבר העמוק ביותר שחוותה מולה.
הדימוי הזה החזיק מעמד די הרבה זמן. הוא שרד את העשבים השוטים של פרשת דומא ו"חתונת השנאה" והוביל למסע "ההתנחלות בלבבות", אבל עכשיו זה נגמר. אם קראתם עד עכשיו אולי הגעתם לבד למסקנה הלא מפתיעה שמה שמגדיר את הדימוי של תנועות פוליטיות הוא המעשה הפוליטי. זו בדיוק הסיבה שכשהוקמה יש עתיד ביקשתי רב מצהר שיהיה מספר 2 ואחר כך שר חינוך. לא עשיתי את זה כדי להתקבל למגזר. בדיוק הפוך. זו הייתה הצהרה על כך שבעיניי הציונות הדתית אינה מגזר. היא חלק מהותי מהרוב.
התהליך הזה בעיצומו. לא מעט מכם, למשל בני הקיבוץ הדתי, הצביעו כחול לבן. אחרים הצביעו כמובן לליכוד. רובם היו צעירים. אלו אותם צעירים שהלכו למכינה ומשם לבה"ד 1. הם ישראלים נהדרים, וישראלים נהדרים לא צריכים מפלגה מגזרית שתתווך בינם ובין המדינה. אני מאמין בצעירים האלה. בכוחם, במשמעות שלהם לחברה הישראלית. הם החיבור הכי טבעי שלי. כמוהם אני רוצה פה מדינה יהודית, ערכית, חדשנית, שיש לה חוש הומור. דווקא בגלל זה מה שקרה פה הוא כל כך טרגי. מפני שבאמת־באמת לא רציתם להפוך לסמוטריץ', ובכל זאת זה קרה.
כי בסוף, בבית של כל חילוני יש טלוויזיה, וזה מה שהוא רואה בטלוויזיה שלו. את סמוטריץ'. את "מצעד הבהמות". את הטענה שמפקדי צה"ל הם שמאלנים וש"את מחיר הדמים משלמים היהודים". את ההתנחלויות המבודדות, את הסיפוח, את השוביניזם. את "מגיע לעם ישראל שנקבל יותר תקציבים לחינוך" (ממי? מהפריפריה? מהעניים?). את ההודעה שאשתו לא רוצה ללדת ליד ערבייה, את חוק החסינות ופסקת ההתגברות וההתגייסות המוחלטת לטובת ענייניו הפליליים של נתניהו. אני לא אובייקטיבי, כמובן, ברמה הפוליטית, אבל נדמה לי שזה מתאזן עם העובדה שברמה הסובייקטיבית אני ממש מחבב את סמוטריץ' וגם משתדל תמיד לעמוד לידו בצילומים, משיקולי נומך.
המו"מ הקואליציוני שהחל בימים אלה נפתח בהודעה של סמוטריץ' שהוא והחרדים ינהלו משא ומתן משותף בנושאי דת־ומדינה, "מפני שאין ביניהם הבדל בהשקפות". אם שמעתם ברקע "בום", זה מפני שהגשר בין העולמות של הרב קוק התמוטט אל תוך הים. הייתי השבוע בהשבעת הכנסת החדשה. בסוף הטקס שרנו את "התקווה". ליצמן ואייכלר לא שרו. הם לא שרים "התקווה" מפני שהם לא ציונים. אין הבדל בהשקפות?
אני יודע שזה לא הוגן. אני יודע שהדימוי של הציונות הדתית יכול להיות גם מלכה פיוטרקובסקי, או עמית סגל או אלעזר שטרן. עם קצת מזל הוא יכול להיות הכלאה בין חנוך דאום לחילי טרופר, ואז גם יכולנו לצחוק קצת. אבל לא כך קרה. לא רק מפני שכל אחד מהם הוא אינדיווידואל מובהק מדי, אלא גם מפני שסמוטריץ' הוא הפעולה הפוליטית הכי רלוונטית. לפיכך הוא השתלט על התודעה. זה מה שאתם אומרים על עצמכם. אנחנו רק מאמינים לכם.
השאלה היא במה אתם מאמינים. כי אם הציונות הדתית היא סמוטריץ', אז היא כבר לא מתווך הוגן בין העולם החילוני והדתי. היא לא מי שנשלח אליו בשבת את הילדים שלנו כדי שיפנימו קצת מסורת. היא לא "כמונו עם כיפה". אם סמוטריץ' הוא שמוביל אותה, הציונות הדתית היא שבט. כמו כל השבטים היהודיים, השבט הזה יהיה סגור, פיקח, חשדני, מתפרנס מיצירת בריתות. זה באמת מה שאתם רוצים להיות? השבט של סמוטריץ'?
אם לא, צריך להתחיל את התיקון כבר עכשיו. אנחנו קרובים לקצה הצוק קרבה מסוכנת, אבל עוד לא מאוחר. במשך שנים הציונות הדתית חותרת להגיע להנהגת המדינה. טוב מאוד. שם מקומכם. אלא שהנהגה היא לא משרדים ותקציבים. הגיע הזמן להחליט לאן מסובבים את ההגה. לקיצוניות או לקירוב הלבבות? למדינה או למגזר? לזכויות של המיעוט או להובלה של הרוב? אני יודע שיכול להיות נחמד לזכות בשניהם, אבל אי אפשר. זו בחירה. הבחירה שלכם. רק שלכם. אני פה, מחכה.
