זהו טור לרגל השבעת הכנסת ה־21, ונורא רציתי לפתוח בכך שהטקס התקיים בשבוע שמציינים בו את יום השואה. בפאתוס יועז הנדלי על שואה ותקומה, חשוב לי להביע את התרגשותי על כך שמעם מוצל מאש הרמנו כנסת עם ח"כים מוצלים מעו"ד. אבל האמת היא שכל קשקושי ה"יום חג לדמוקרטיה" האלה הם חארטה. זה כמובן יום חשוב, אבל אנחנו לא יכולים לזלזל, לגדף, להגחיך, לנאץ, לקלל ולטנף על חברי הכנסת שלנו במשך קדנציה שלמה ואז להזיל דמעה של התרגשות.
האמת, הכי מעניינים אותי הח"כים החדשים. בדיוק כמו בארון הבגדים של אשתי, החדשים הרבה יותר מרגשים – עם כל הכבוד לבוגי יעלון, תמר זנדברג, דודי אמסלם ואיציק שמולי. והנה גילוי: במערכת הבחירות הנוכחית היה רגע שבו גם אני השתעשעתי ברעיון לרוץ לכנסת, עקב הצעה שקיבלתי. לקח לי בדיוק יום וחצי להבין שזה לא בשבילי. לא כי אני יותר טוב מזה, אלא כי אני לא מספיק טוב לזה.
הכי קל לזלזל בחבר'ה החדשים. ואני לא מדבר על בני גנץ, אשכנזי או רפי פרץ, הם גם ככה מגיעים מתפקידים רמי דרג ושופוני. אני מדבר על הקטנים, על מקומות 29, 32, ו־35 בליכוד ובכחול לבן, שפתאום כבר אינם אנשים רגילים. כל אמירה שלהם יכולה להפוך בעצמה לידיעה בחדשות, ולהפוך אותם לדמות בארץ נהדרת. אני חושב על ההתנהלות האישית שלי: על הריבים בכביש עם נהגים, על הקללות במגרשי הכדורגל, על הציוצים הפרובוקטיביים, על הכרס שקצת גדלה בפסח. כל הדברים שלא מעניינים אף אחד, הם נחלת הכלל, כשאתה חבר כנסת. מי לעזאזל רוצה לעשות את זה לעצמו, מי?
כמו בכלא
אז החלטתי לגייס את יכולות הייעוץ הבינוניות מינוס שלי ולנסח 10 טיפים ל־49 הח"כים החדשים במליאה.
1. אל תקשיבו למי שמייעץ לכם לעשות פרובוקציות. תקשורת זה חשוב, אבל מי שסבור שאין פרסום שלילי שוכח שהפרובוקטור הגדול של הכנסת הקודמת, אורן חזן, יושב עכשיו בבית וצופה באנשים שאף אחד לא מכיר מקבלים את התואר ח"כ בעוד הוא החליף אותו ל"בין עבודות".
2. אל תקשיבו למי שמייעץ לכם להימנע לחלוטין מפרובוקציות. נכון, זה קצת סותר את הכלל הראשון, אבל תלוי מה סדר הגודל של הפרובוקציה. מבחינת תשומת הלב אתם מתחרים במשחקי הכס, באירוויזיון ובחתונה ממבט ראשון, אז מותר לפברקץ פעם בכמה חודשים. אבל גם בזה תשקיעו. אל תצרחו סתם על אחמד טיבי שיחזור לעזה, נראה לי שהוא כבר הבין.
3. אין מה לעשות, הכנסת היא כמו כלא של אנשים שיש מצב שמתישהו אכן יעברו להתגורר מאחורי סורג ובריח. והכלל הראשון בחיי הכלא ידוע ומוכר. אם ח"כים חדשים רוצים שייקחו אותם ברצינות, מיד ביומם הראשון במשכן הם צריכים לתת סטירה לבן אדם הכי חזק בכנסת: אסתר חיות.
4. העצה הזאת מופנית רק לחבר הכנסת החדש מחד"ש עופר כסיף: אנחנו יודעים שאתה חושב שצה"ל מבצע רצח עם ושאיילת שקד ניאו־נאצית ושבכל אחד מאיתנו גר היטלר קטן שרק מחכה שיאשרו לו לזרוק את הפלסטינים לקרמטוריום. אבל בחייאת, אתה עכשיו ח"כ במפלגה ערבית עם מסורת של עשרות שנות אנטישמיות, אתה לא חייב ישר להתבלט ולהפוך לאנטישמי המוביל. אחרי זה שונאים יהודים בגלל אנשים כמוך.
5. העצה הזאת מופנית לח"כים חדשים במפלגת העבודה – אה, רגע, רק טל רוסו: תזכור שעוד מעט אבי גבאי פורש ויש פריימריס, ויש מצב שתמונה לראש המפלגה. אז בדוק טוב־טוב שאתה בנוי להיכנס לנעליים הקטנטנות האלה.
6. ח"כים וח"כיות יקרים, אני יודע שמתייחסים אליכם בציניות ומזלזלים בכם, אבל תזכרו שמאחורי כל המילים הרעות יש עם ישראל. והעם הזה יושב וצופה בכם, צופה ומצפה. זכרו תמיד, על כתפיכם מונחת אחריות גדולה: האחריות לספק לנו חומר לסטטוסים.
7. אנא נסו להימנע מהצעות חוק מטומטמות ופופוליסטיות. אני יודע שזו אחלה דרך להתבלט בתקשורת, אבל לא חסרים דברים חשובים לטפל בהם. למשל, גודל הכפית באריזות הפורמולה לתינוקות. אני נשבע לכם שהייתה הצעת חוק בנושא. ועוד משהו, המרדף המטומטם הזה אחרי התואר "ח"כ חברתי"? צאו מזה. אין שום דבר רע ביוזמות לטובת המגזרים החלשים בחברה, אבל התואר "חברתי" הוא בדרך כלל איות חלופי ל"פופוליזם".
8. חשוב: אם אתם הולכים במסדרונות הכנסת ופתאום רואים ויכוח סוער בין ח"כים ימנים לח"כים מהשמאל ההזוי, אל תמהרו להתערב ולהפריד. יש מצב שמדובר בסתם עוד ריב פנימי בין החבר'ה של כחול לבן.
9. יש מצב שאני מנצל את הטור למשהו אישי מדי, אבל בחייאת, אם המפיקה של "פתחי וזמרי בעם" מתקשרת אליכם ומבקשת שתעלו לשידור, אל תסרבו. גם אם אתם יודעים שכנראה נריב קצת בגלל משהו שאמרתם או הצעה מצחיקה שהצעתם. אם יש משהו שאני מעריך זה איש ציבור שלא מפחד מעימותים, אבל ממש רוצה לעלות לשידור כשהוא חושב שיסכימו איתו.
10. ולסיום, שיהיה פשוט בהצלחה. איך אומרים, הצלחתכם הצלחתנו. כישלונכם… טוב, גם הוא לפעמים הצלחתנו.
