לטוב ולרע, ההבטחה של יאיר לפיד וחבריו בכחול לבן ל"שיח חדש, מלכד ומכבד" התגלתה כהבטחת סרק. האיש שהבטיח לכולנו פוליטיקה נקייה, דיבור ישיר והגון, בלי טריקים ובלי שטיקים, משדר לנו יום־יום שלא התכוון לכך. מיד עם היוודע תוצאות הבחירות הכריז ש"נמרר את חיי הקואליציה", כן, על משקל האמירה המקראית לגבי המצרים שמיררו את חיי בני ישראל. אלו המילים שבחר מר לפיד לתיאור יחסיו עם הקואליציה העתידה, המייצגת את רוב העם. אך אל דאגה, בכך לא הסתיימה מלאכת השיסוי: במאמר מבריק שפרסם בשבוע שעבר במקור ראשון שיסה לפיד את הציבור הדתי־לאומי בבצלאל סמוטריץ'.
"תרצו או לא תרצו", כך כתב על סמוטריץ', "הוא הדימוי של הציונות הדתית היום". לא אנצל את הבמה הזאת כדי לדון בדעותיו, בדרכו הפוליטית ובעשייתו הציבורית של סמוטריץ', מה עוד שלמען ההגינות עליי לציין שלא הצבעתי בעבורו. אך ברצוני לדון כאן בעולם המושגים שלפיד מנסה להשית עלינו. ציטוט מדבריו: "זה רק דיווח של מי שמסתובב לא מעט בארץ וחי במרחב הפוליטי־תקשורתי. זה מה שאומרים עליכם כשאין כיפה בסביבה: אתם סמוטריץ'".
ובכן, מר לפיד, יש לי הפתעה בשבילך: "המרחב הפוליטי־תקשורתי" אינו מייצג את העם. גם לא את מחשבותיו ולא את הדימויים והדעות שיש לו, שהרי אילו "המרחב הפוליטי־תקשורתי" היה מייצג את העם, היית אתה היום ראש הממשלה הנבחר של ישראל.
כמו בכל העולם, גם בישראל יש עוד הרבה מאוד מרחבים שבהם חושבים אחרת ממך וגם אחרת ממני; מרחבים תרבותיים, דתיים, ספרותיים, כלכליים, חברתיים, צבאיים וכן הלאה. רוב האנשים בארץ לא חיים במרחב הפוליטי־תקשורתי. רובם אנשי עמל חכמים וחרוצים – דתיים, מסורתיים או חילונים, עולים או ותיקים, יהודים או ערבים, המסוגלים להבין את ההקשר החברתי־תרבותי של האחר ולכבד אותו. כל אחד מהם שואב את הדימויים שלו ממרחבי חייו, ולא רק מהטלוויזיה.
כן, מר לפיד, יש לא מעט אנשים השומרים על עצמאות מחשבתית ומסוגלים לנתח את מה שהם רואים לגופו של עניין ולא לגופה של אג'נדה. הניסיון להציג את הציבור החילוני כמי שניזון רק מהטלוויזיה ומהדימויים שהיא מעוניינת להבליט הוא פשטני, ומזלזל בציבור החילוני (מדוע למשל לא מבליטים את הרב רפי פרץ?). למרבית הציבור החילוני, בכל אחד ממרחבי חייו, יש נקודות ממשק רבות עם אנשים דתיים־לאומיים, כך שמרחבי החיים של הציבור החילוני מאפשרים לו חופש מחשבתי לגיבוש דימוי מורכב של הציבור הדתי־לאומי.
שאלה נוספת למר לפיד: האם לשיטתך היית מוכן לומר לציבור ערביי ישראל, שלפי הבנתך מהמרחב הפוליטי־תקשורתי הם "כולם עזמי בשארה"? הרי אתה יודע היטב שאת זה לא היית מעז לכתוב או לומר. ואני, כאדם שחי בחברה רב־תרבותית, ועובד כתף אל כתף עם שונים ממני, יכול לומר לך בוודאות שאף אחד לא חושב על קבוצה תרבותית שונה משלו שהם "כולם X, Y או Z". אני מציע לך לכתוב את מאמרך מחדש, אך הפעם על ערביי ישראל; אבטיח לך שהתוצר ייראה רע כל כך שמיד תגרוס אותו.
אבל למי בעצם פנה המאמר? בוחריו של סמוטריץ' אינם קהל היעד, שהרי הם כמובן מזדהים איתו. בדרך מחוכמת מאוד הוא משרטט דימוי חיובי של ציבור מתון – "צעירים שהלכו למכינה ומשם לבה"ד 1", "ישראלים נהדרים שלא צריכים מפלגה מגזרית", שאמורים להזדעק במחאה על שסמוטריץ' הוא הדימוי שלהם. זהו שיסוי.
"על הדרך" נכתב במאמר: "לא מעט מכם, למשל בני הקיבוץ הדתי, הצביעו כחול לבן". האומנם? כחלק מהפוליטיקה הישרה וההגונה שייחסת לעצמכם, מר לפיד, היית אמור להתעמק בנתוני ההצבעה של הציבור היקר הזה ולגלות שבקיבוץ הדתי שלושה רבעים הצביעו לימין (הימין החדש 32 אחוזים, איחוד מפלגות הימין 27 אחוזים, הליכוד 13 אחוזים) ורק 11 אחוזים לכחול לבן. על כך נאמר: אל תבלבלו אותי עם עובדות.
אז אולי, מר לפיד, משהו בתיאוריה שלך אינו נכון? אולי היית אמור ללמוד כבר מתוצאות הבחירות ש"המרחב הפוליטי־תקשורתי" אינו משקף את הלכי הרוח בחברה הישראלית, אף שהוא מנסה להציג את עצמו ככזה, אלא מתאמץ לעצב את הלכי הרוח בדיוק כפי שאתה מנסה לשסות את בני הציבור הדתי־לאומי אלו באלו על ידי הצגתו של סמוטריץ' כדימוי שלילי.
אסיים בנימה אישית. אני שייך לציבור שפנית אליו. במשך כל חיי שאפתי לפעול מתוך תפיסת עולם דתית־לאומית, שירתי בצה"ל כקצין קרבי, אני נטוע עמוק בחברה החילונית בעשייתי היומיומית, בחרתי לחיות בבאר־שבע בשכונה חילונית. יתרה מזו, מעולם לא הצבעתי למפלגה דתית. אף על פי כן, אני דוחה על הסף את ניסיון השיסוי שלך. בעידן של "שיח אחר, מאחד ומפרגן" בחירתך לקבוע שהדימוי שלי הוא דווקא זה של סמוטריץ' (ולא הרב רפי פרץ או כל דמות אחרת), וזאת כדי לגרום לי ולשכמותי לסלוד ממנו – מחשידה. אולי יותר מכול אתה חושש מהצלחתו כיריב פוליטי חזק, שעליו מעידים גם הרבה ממתנגדיו שהוא פרלמנטר מוכשר, חרוץ, דעתן ואפילו עובר מסך.
