אולי לא תאמינו, אבל יש שרים וחברי כנסת בליכוד שלא מצליחים להירדם בשבועות האחרונים. לא מדובר רק בחרדה לקראת התפקיד שראש הממשלה יטיל עליהם, אם בכלל. בזה ניגע בהמשך. כולם בליכוד יודעים שבנימין נתניהו ייתן לשותפיו הזוטרים, ראשי מפלגות הלוויין, כל מה שהם רוצים. הם מצידם יקבלו מה שהוא ייתן להם, יגידו שהם לא מרוצים ויבקשו עוד. לשרי הליכוד נשאר תיק בכיר אחד בממשלה, תיק החוץ (בהנחה שמשה כחלון, שאיבד בבחירות 60 אחוזים מכוחו ונשאר עם ארבעה מנדטים, יקבל גם את תיק האוצר וגם את הכלכלה). את תיק החוץ יגרוף כנראה ישראל כץ, אולי היחיד בממשלה ובליכוד שיודע להתנהל מול בנימין נתניהו ולהישאר בחיים ובצמרת.
הדילמות בליכוד עמוקות יותר. האנשים שם לא טיפשים. הם מבינים היטב את המשחק הפוליטי־חברתי־אזרחי שמתנהל מול עיניהם. הם רואים את ראש הממשלה עושה את כל התרגילים האפשריים כדי להעביר את חוק החסינות ואת פסקת ההתגברות בחודשים הקרובים, לפני שיתחיל השימוע, ואז הוא יוותר על השימוע המפורסם שכבר לא יהיה רלוונטי. הם מכירים את ראש הממשלה ויודעים היטב שהמלחמה ברשויות החוק אף פעם לא הייתה משאת נפשו. המערכת המשפטית לא עניינה אותו. בנימין נתניהו רצה בעיקר לנהל את המלחמה באיראן ולקבל תקשורת טובה. בעניין אחד הוא הצליח לא רע. בעניין השני הוא הסתבך עד כדי כתב אישום חמור, שעכשיו הוא מנסה להיחלץ ממנו בעור שיניו.
בליכוד יש עדיין בכירים שמרגישים טיפה של ממלכתיות. לא כולם, אבל אחדים מהם. הם גדלו עם המדינה הזו ולא אוהבים את פירוק המבנה הדמוקרטי שכופים ראש הממשלה ונאמניו, רק כדי שהוא יצא מהבוץ הפלילי. הם יודעים שפסקת התגברות שתעבוד עם רוב של 61 חברי כנסת, עלולה לרוקן את הרשות השופטת מכל תוכן. הם יודעים היטב שאם מחר יחליטו החרדים, למשל, להיפטר מלימודי ליבה ובג"ץ יפסול את ההחלטה, הכנסת תתגבר בקלות על הפסיקה הזו. כל מערכת האיזונים תהיה שווה כקליפת השום דבר.
סכסך ומשול
מעבר לכל זה, כל מי שרוצה להתמודד בעתיד על ראשות הליכוד, כלומר בעצם כמעט כל החברים בסיעת הליכוד, נדרש עכשיו להצביע נגד עצמו. ההצבעה בעד חוק החסינות האוטומטית הולכת להנציח את ראש הממשלה המכהן גם בעשרים השנים הבאות, ואז גם הם ירדו לצידי הדרך. בדיוק כמו עשרות פוליטיקאים אחרים שפנטזו פעם להוביל את הליכוד, החל ברוני מילוא ודן מרידור וכלה באביגדור ליברמן ומשה כחלון. נתניהו הולך למחוק דור שלם של מנהיגים. הם יודעים את זה, והם הולכים לתמוך בזה נגד רצונם (לא כולל השר חיים כץ וח"כ דוד ביטן החשודים בפלילים, ויריב לוין ומיקי זוהר השרופים נגד רשויות החוק).
בנימין נתניהו עומד בראש הליכוד לסירוגין מאז 1993, קרוב ל־26 שנה. אחרי שהפסיד בבחירות 1999 לאהוד ברק הוא יצא לפסק זמן וחזר, ובדצמבר 2005 נבחר שוב לראשות הליכוד. במהלך השנים הוא רכש מיומנויות פוליטיות מדהימות, גם בעזרת האנשים שבינתיים הוא חיסל להם את הקריירה.
נתניהו לא החמיץ שום תרגיל פוליטי ממזרי לאורך השנים, אבל בדבר אחד הוא נזהר: הוא מעולם לא הסתבך בכספים, וברח מעניינים כאלה כמו מאש. יעידו על כך גם מקורביו שהפכו ליריבים הגדולים שלו. איך זה מתיישב עם התיקים הפליליים שמונחים כעת לפתחו? נתניהו חשב שתרגילים עם נוני מוזס ועם אלוביץ הם מכוערים ומניפולטיביים, אבל עדיין בתחום האפור המותר. והמתנות? זוהי מכת השררה שכנראה אין רבים שיכולים להימלט ממנה.
אחת מדרכי ההישרדות היא "שיטת הסכסך". נתניהו למד לתכך בין השרים בצמרת הליכוד, כמו הקיסרים ברומי העתיקה. נתניהו או עוזריו הפוליטיים בלשכה איתרו קרבה מסוכנת בין שרים פופולריים, וראש הממשלה דאג לסכסך ביניהם. "הוא היה קורא לי ומדבר עליו, ואחר כך קורא לו ומדבר עליי. זו קלאסיקה של הפרד ומשול", תיאר אחד השרים בליכוד. השרים הבינו את המשחק, אבל אף פעם לא התקוממו נגד נתניהו מסיבה פשוטה: התמימים האלה חשבו שכל קדנציה היא האחרונה שלו.
גם נתניהו יצר את הרושם הזה. עוד לפני שנבחר לראשונה לתפקיד ראש הממשלה, ב־1996, הוא התראיין במעגל המפורסם של דן שילון ונשבע שהוא לא רוצה להאריך בכהונתו. "מה שלא תעשה בקדנציה הראשונה, כבר לא תעשה בשנייה. מה שלא תעשה בשנייה, כבר לא תעשה בכלל", אמר. "אתה תהיה ראש ממשלה עד סוף הדורות?" שאל שילון. "התשובה שלי חקוקה בסלע. תעשה את הדברים ולך הביתה. אשמח מאוד לעשות גם דברים אחרים", ענה נתניהו.
רק הלשעברים מעזים
הסלע התפורר מאז, ונעלמה גם הכתובת שנתניהו חקק עליו. אחת השיטות שאימץ בינתיים היא לקיים פריימריז בתחילת הקדנציה, מול יריבים נחותים או מול עצמו. היריבים החזקים שעדיין נשארו בשטח לא העזו להרים ראש נגד המנהיג החזק והפופולרי שהביא להם את השלטון. הם חיכו כמו תמיד שהוא יפרוש וייתן להם צ'אנס. אגב, לכולם היום ברור שזה מה שנתניהו יעשה גם הפעם. בתוך חודשים ספורים, מיד אחרי שיעביר את חוק החסינות, נתניהו יקיים פריימריז לראשות הליכוד וייבחר ברוב עצום, כי ברגע זה אין מי שיתמודד מולו.
השרים והבכירים האחרים בליכוד מסתתרים לפי שעה. הם מחכים לרגע האחרון שבו נתניהו יזרוק להם את התיקים הזוטרים (ראש הממשלה יעשה את זה בדקה התשעים, כי זה עוד תרגיל שלו. כך הוא מונע חיבור לא רצוי ומרד בין המיניסטרים הממורמרים). שרי הליכוד בעבר מדברים בשם חלק מהם. לימור לבנת תקפה שלשום ביומן הבוקר של רשת ב' את נתניהו על המלחמה במערכת המשפט ועל חוקי החסינות וההתגברות שהוא מעביר, בניגוד להבטחותיו לפני הבחירות. האם יש מי שיאזור אומץ גם בתוך הממשלה והסיעה בכנסת ויאמר את מה שהוא חושב? האם הנחשון התורן יצרף אליו חברי כנסת אחרים שירימו יד נגד החוקים הנוראיים שעומדים בפתח? האם יהיה זה גדעון סער?
הסיכוי קלוש. ואם בליכוד יש מי שבונה דווקא על השמאל, או על מרי אזרחי, או על חצי מיליון איש שיפגינו תחת לשכתו של נתניהו ויאלצו אותו להתפטר – שישכח מזה. זה לא יקרה. אנשים כבר לא יוצאים לרחוב, ואם כן, אלה לא אנשי השמאל, ואת אנשי הימין קצת קשה לשכנע שמשהו באמת מסוכן קורה במדינה הזו.
