לא היו בשורות גדולות במסיבת העיתונאים שכינס שר הכלכלה אלי כהן השבוע בירוחם. גם 15 מיליון השקלים שהובטחו כביטחון תעסוקתי למפעל 'פניציה', לא יבטיחו את עתידו לטווח ארוך אם לא יימצא פתרון לבעיית הייצור בשבת שיניח את דעתם של אנשי חסידות גור. גם הבשורה על הקמת מפעל חדש בירוחם לייצור אריזות מזון מנייר ממוחזר, שיעסיק בין עשרים לחמישים עובדים, לא יכולה להרגיע את 240 העובדים של מפעל 'אמיליה קוסמטיקס' שעלול להיסגר בקרוב.
מצד שני, צריך לזכור שבעולם התעשייה של היום קשה לצפות להקמת מפעלים גדולים המעסיקים מאות ואלפי עובדים. הבשורות קטנות כי המפעלים קטנים. בשנתיים האחרונות אפשר למנות כעשרים מפעלים חדשים בנגב המזרחי שהקמתם הסתיימה או אושרה. בנוסף, מדברים במשרד הכלכלה על 16 מפעלים נוספים באזור שיוקמו או יורחבו בקרוב. אמנם מדובר על מפעלים קטנים שבכל אחד מהם עובדים או יעבדו עשרות עובדים בלבד, אך באופן מצטבר מספר העובדים בכולם יושווה למספר העובדים בשלושה או ארבעה מפעלים גדולים.
הנגב המזרחי הוא האזור עם אחוז האבטלה הגבוה בארץ. בעוד אחוז האבטלה הארצי עומד כיום על פחות מארבעה אחוזים, בנגב המזרחי הוא מגיע ל־6.9 אחוזים. הסיבה העיקרית לבעיית התעסוקה בחבל הארץ הזה היא חוסר הנגישות של המפעלים לעורקי התחבורה המרכזיים במדינה. בעוד המפעלים בנגב המערבי נהנים מקרבה לנמל אשדוד וממרחקי נסיעה קצרים יחסית למרכז הארץ, המפעלים בדימונה, בערד ובירוחם נאלצים להקצות משאבים גדולים לשינוע תוצרתם.
המפעלים הגדולים, שמעסיקים אלפי ומאות עובדים בנגב המזרחי, הם מפעלי ים המלח והמפעלים במועצת נאות־חובב, אבל לכולם ברור היום שאי־אפשר להשעין תעסוקה של עשרות אלפי תושבים על ענף או שניים של תעשייה, שכן קריסה, חלילה, של אחד מהם תהווה אסון תעסוקתי לערים שלמות. הפתרון מצוי בגיוון התעשייה, אלא שהקמת מפעל חדש דורשת התאמה לתעשייה של היום ואחת ההשלכות היא על מספר העובדים.
מפעלים בפריפריה אינם פטורים מתחרות עם מפעלים בכל העולם, והם נדרשים להיות מוטי טכנולוגיה ולהצטייד במיכון מתקדם. ההשלכות הן שהמפעלים החדשים תופסים אולי את אותו שטח שתפסו המפעלים הוותיקים, אך מספר העובדים בהם קטן באופן משמעותי. כך למשל, מפעל 'על בד' באזור התעשייה של דימונה, משתרע על שטח של 31 דונם. על פי הנוסחה הישנה של משרד הכלכלה, שקבעה שדונם תעשייה אמור להעסיק שישה מועסקים, הוא היה אמור להעסיק קרוב למאתיים עובדים. בפועל מועסקים בו שישים עובדים בלבד. המיכון המתקדם מייתר את הצורך במספר גדול של עובדים.
בשורה תעסוקתית גדולה לנגב תגיע רק מיצירת עוגנים כמו הקמת שדה תעופה בינלאומי נוסף בנבטים, שעשוי לספק כעשרת אלפים מקומות עבודה. עד אז ייאלץ הנגב להסתפק בבשורות קטנות.
תיירות חברתית
החלום של דני רוזנר, מייסד אתר 'האנשים שבדרך', הוא שבטיול הבא שלכם צפונה, בדרך לשמורת הטבע או למוזיאון, תשלבו גם סדנת אומנות בקהילה של בעלי תשובה במעלות, סיור בקיבוץ האנתרופוסופי הרדוף, או מפגש עם תושבים ערבים בוואדי־ערה. אם תבחרו לרדת דרומה, האתר יציע לכם יצירה משותפת עם אנשי מושב נתיב־העשרה בעוטף עזה, ביקור בקהילת העבריים בדימונה, או סיור בעיר רהט ומפגש עם צעירי העיר.
'האנשים שבדרך', מיזם שעלה לרשת לפני חודש, הוא מדריך למסייר בחברה הישראלית, המבקש לחזק תיירות חברתית שבה נהנים לא רק מהנוף ומהמורשת אלא גם ממפגש עם אנשים. רוזנר, יזם חברתי ותיק, חש שהמטיילים בישראל מפספסים את אחד הנכסים המשמעותיים של הארץ, הנכס האנושי. "יש פה פספוס של המגוון התרבותי שקיים בישראל בזכות ההיסטוריה שלה וקיבוץ הגלויות הנדיר", הוא אומר. "אנחנו לא מממשים את הנכס האנושי גם מסיבות גיאוגרפיות – אנחנו גרים בנפרד, גם מסיבות דמוגרפיות ופוליטיות, וגם כי אנחנו פוחדים ממפגש עם השונה ומעדיפים להיות עם הדומים לנו".
בעת כהונתו כמנהל מִנהל חברה ונוער במשרד החינוך, התחזקה אצל רוזנר תחושת ההחמצה. הניסיונות לייצר מפגשים בין בני נוער מזרמי חינוך שונים נתקלו בחששות מצד הצוותים החינוכיים, שבעצמם לא ששו להיפגש עם שבטים אחרים בחברה. לפני כשנה וחצי, כשסיים את תפקידו במשרד החינוך, חשב רוזנר להוציא לאור ספר עם המלצות לתיירות חברתית, שיוסיף גוון אנושי לטיולי הישראלים. מהר מאוד הוא הבין שז'אנר ספרי הטיולים הולך ונעלם מהמדפים, והחליט להמיר את החלום לפלטפורמה דיגיטלית.
בסיוען של קרן לאוטמן ותנועת 'פנימה' יצא רוזנר עם צוות מצומצם לתחקיר שטח ממושך, שבמהלכו איתר כ־300 אתרים פוטנציאליים, ומתוכם בחר מאה שהועלו לאתר. ההצעות באתר 'האנשים שבדרך' מפוזרות גיאוגרפית, מהנגב ועד הגולן, מייצגות את השבטים השונים בחברה הישראלית ומחולקות לשש קטגוריות תוכן שונות. "הרעיון הוא להוריד קצת את החומות, לשמוע סיפורים מגוונים, ולפתוח דלת שהיא מעבר לפולקלור", מסביר רוזנר. "בסיור סליחות בירושלים התודעה היא מאוד פולקלוריסטית, של הסתכלות על אירוע ממבט חיצוני. אנחנו רוצים להכניס אנשים לבית חרדי בחמישי בערב, כדי לשמוע באופן ישיר על חוויות ההכנות לשבת במשפחה במאה שערים".
רוזנר הצליח כבר לרתום למיזם את המשרד לשוויון חברתי. טיולים שמוציא המשרד לקבוצות גמלאים בשמורות טבע ובגנים לאומיים ישלבו מעתה גם תיירות חברתית. "גמלאים שנוסעים לטיול בעתיקות בית־שאן, למשל, יעצרו בדרך למפגש של שעה עם תושבים. העיר בית־שאן מעניינת לא פחות מאתר העתיקות שלה". רוזנר, תושב נס־הרים, מספר בסיפוק שגם הטיול המסורתי של שנתון בני־המצווה ביישוב שלו עשוי לכלול לראשונה מפגש עם דרוזים בכרמל ועם חרדים בירושלים. רוזנר מאמין שההיצע המגוון באתר החדש יגביר את ההתעניינות בתיירות החברתית ויגדיל את הביקושים. "זה יקרה", הוא משוכנע, "כי בסופו של דבר הסיפור הישראלי הוא פשוט מעניין".
