זהו ריטואל קבוע. בכל הרכבת ממשלה נשאלת השאלה הזאת. לאן פניו של אביגדור ליברמן? מה הוא מתכנן? ולמה טיפס על עץ גבוה? גם השבוע ניסו אנשיו של נתניהו לפענח את צפונות שר הביטחון לשעבר, והמיועד לקבל את התיק הזה בממשלה הבאה. האם זו טקטיקה? אסטרטגיה? האם גמר אומר להישאר בחוץ, כפי שעשה בשנה הראשונה לכהונת הממשלה הקודמת, או שהוא רק מהתל בנתניהו כדי לגרום לו להזיע, כפי שליברמן אוהב לעשות? הפכו והפכו בשאלה, ותשובה, לפחות לפי שעה, אין.
על דבר אחד בכל זאת מיהרו להסכים: בהסכם הקואליציוני המתגבש תיכתב "הכרעה" ולא "הסדרה" מול חמאס. אבל מי מסתכל בהסכמים קואליציוניים? הם נכנסים למגרה לארבע שנים, ומעלים שם אבק. החיים הפוליטיים, כידוע, חזקים יותר מכל הסכם. הדבר המדהים הוא שחודש ימים כבר חלף מאז הטיל הנשיא ריבלין על נתניהו להרכיב ממשלה, ולא הרבה קרה במהלכו. אמנם חודדו המחלוקות הדורשות פתרון, בעיקר בין החרדים לליברמן, וגם ברור לליכוד אילו תיקים רוצה כל מפלגה, אך לא יותר מזה.
בליכוד מודים שצוות המשא ומתן בראשות השר יריב לוין אינו הזירה שבה תיחתך הקואליציה הבאה. כמו בקמפיין הבחירות, בסוף הכול יקום וייפול אצל איש אחד: בנימין נתניהו. כל השאר הם רק שחקני משנה בהצגה שלו.
יהיה שימוע?
ההנחה המקובלת במערכת הפוליטית היא שבסופו של דבר לא יהיה שימוע. לכול ברור שגרירת הרגליים של פרקליטי ראש הממשלה אינה מקרית ואינה מוכתבת על ידי הפרקליטים עצמם, אלא על ידי המעסיק שלהם. את לוח הזמנים האיטי הכתיב בעבר בכלל היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ששידר בזמן החקירות כי הוא אינו ממהר לשום מקום. הקצב האיטי של ההתנהלות עד עתה, יוליד, בלי ספק, דחייה במועד השימוע. בינתיים תוקם הקואליציה, ובמערכת הפוליטית מעריכים ששם יימצא הרוב להשגת חסינות לנתניהו מפני העמדה לדין.
ברגע שהכנסת תחליט ייפסקו ההליכים. זו התזה המקובלת. ואולם, בליכוד האזינו השבוע ברוב קשב לפרשן הבכיר של ערוץ 12, אמנון אברמוביץ'. הוא נחשב שם לנייר הלקמוס של האליטה השמאלנית, זו שנתניהו מרבה לתקוף. השבוע אמר אברמוביץ' בריאיון לבן כספית ב־103FM, שמצידו נתניהו יכול להמשיך לכהן גם בזמן שמשפטו מתנהל, אבל רק שלא יבצע את כל הרפורמות המתוכננות למערכת המשפט. בליכוד סימנו וי אחד, וציינו שלפני חצי שנה משפט כזה לא היה יוצא מפי של הפרשן הבכיר. הבון־טון אצל יריביו הפוליטיים של נתניהו אז היה שתסריט כזה – קיום משפט לצד ניהול ענייני המדינה – הוא בלתי נתפס ולא אפשרי. השבוע אברמוביץ' כבר הכשיר את זה.
מאידך גיסא, קיים תסריט אחר, שלפיו בסופו של דבר ואחרי דחיות ועיכובים, ייערך השימוע אי שם בסוף השנה הנוכחית או בתחילת 2020. לפי התסריט הזה, במהלך השימוע יצטמק כתב החשדות ולא יישאר כפי שהוא, ונתניהו ייערך למשפט ממושך שיימשך לפחות שנתיים ובה בעת ינהל את הממשלה. למועד השימוע יש משמעות נוספת: בסוף השנה ייערך הליך מינוי של פרקליט המדינה שיחליף את שי ניצן. את ניצן סימן כבר מזמן נתניהו כ"איש הרע", הדמות הדומיננטית שהובילה את היועץ המשפטי לממשלה למחוזות שאליהם הגיע. למינוי הפרקליט הבא יהיה אחראי שר המשפטים המיועד, יריב לוין, המקורב לנתניהו, שבתיקו שלל רפורמות נועזות למערכת המשפט. התקווה בקרב מקורביו של ראש הממשלה היא שאם ברחוב צלאח א־דין בירושלים ישב פרקליט מדינה נוקשה פחות, אולי הגלגל יתהפך. אם תוסר מכתב האישום עבירת השוחד, החיים ייראו אחרת.
שרת התחבורה?
השרה מירי רגב לא הסתירה את רצונה לקבל את המשרד לביטחון הפנים. היא כבר תדע איך לשדרג אותו, כפי שידעה להפוך את משרד התרבות הקטן לרעשן גדול. אלא שתקוותה נכזבה עוד בתחילת הדרך להרכבת הקואליציה, כשראש הממשלה מיהר להציע את התיק הנחשק לח"כ בצלאל סמוטריץ', מעין פיצוי על שלא יקבל את תיק המשפטים אשר בו חפץ כל כך. ואולם נתניהו מתכוון לשדרג את רגב, אחת השרות הנאמנות לו ביותר בממשלה, שאינה מהססת לשמש שכפ"ץ פוליטי ולהגן עליו בכל הזדמנות. אם אכן יקודם ישראל כץ לתיק החוץ, ולא רק כממלא מקום, יתפנה תיק התחבורה. התיק הזה נחשב מאז ומעולם לתיק כבד משקל עתיר תקציבים, פרויקטים ומינויים. בפעלתנותו הרבה שיפר אותו ישראל כץ בעשר שנותיו במשרד. בליכוד מעריכים שרגב תתקשה לסרב לתיק עצום בעשייה ובתקציבים שמשפיע על כל אזרח בישראל.
שרים על הכוונת
חברי הכנסת החדשים בני גנץ וגבי אשכנזי הבהירו השבוע שפני האופוזיציה למאבק ברפורמה שמתכנן נתניהו במערכת המשפט. הם אמרו שיעשו זאת בתקשורת, בכנסת וגם בהפגנות ברחוב. ח"כ מאיר כהן גם נידב בפורום פומבי את המידע שכחול לבן תיזום הפגנות ליד בתיהם של שרי הממשלה.
כדאי לראשי האופוזיציה לברור היטב איפה הם מתכוונים להפגין. יש כמה שרים בממשלה המוקמת שלהוטים מאוד לבצע רפורמה משפטית, ושום הפגנה לא תשכנע אותם לשנות את דעתם. יש שרים אחרים, בעיקר מש"ס וישראל ביתנו, שיצטרפו למהלך בשמחה ובששון. מספר השרים שהפגנות כאלה יטרידו אותם הוא קטן למדי. השאלה הגדולה היא אם הציבור יצא מהבית להפגין. ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה, שארגנו בשעתם אלדד יניב ומני נפתלי, לא הפכו לתנועת המונים, אם כי הן לא השאירו את היועץ המשפטי לממשלה אדיש. את זה בדיוק רוצים להשיג ראשי כחול לבן: לאתר כמה חברי ממשלה שעניין החוק והמשפט חשובים להם, ולגרום להם לצאת מאדישותם.
בחירתו של גנץ
נוהג יפה נהוג בכנסת ישראל כבר שנים רבות – אחרי נאומו הראשון של חבר כנסת חדש עולה חבר כנסת ותיק לברך אותו. עם השנים התקבל נוהג שלפיו המברך אינו חבר כנסת שרשום לנאום אחר כך, אלא שהח"כ החדש בוחר את הוותיק שיברך אותו. ח"כ בני גנץ, שיכהן בקרוב כראש האופוזיציה, בחר בח"כ יעקב אשר מיהדות התורה. לשניים היכרות מוקדמת מפעילות משותפת בנט"ל, המרכז לנפגעי טראומה ממלחמה וטרור. ואמנם אשר יצא מגדרו לשבח את הרמטכ"ל לשעבר והגדיר אותו קצין ומענטש: "אדם חושב ומעמיק, מנהיג, זקוף בדעתו שמסתכל לכל אחד בגובה העיניים למרות גובהו, ומכבד כל אדם באשר הוא".
בחירתו של גנץ הייתה מפתיעה אבל לא מקרית. גנץ הגיע במהלך מסע הבחירות שלו להבנה שבלי שיתוף פעולה עם החרדים לא ייתכן מהלך של חילופי שלטון. הבחירה בח"כ יעקב אשר נועדה לאותת איתות קטן שאין פניו למאבק מול ש"ס ויהדות התורה. השאלה הפתוחה כיצד ומתי ישכנע גנץ את מספר שתיים שלו, יאיר לפיד, להנמיך את גובה הלהבות.
