האיום לסגור את מפעל בקבוקי הזכוכית "פניציה" בירוחם כואב מאוד. המפעל קיים כבר 85 שנים ומעסיק כ־240 פועלים, רובם הגדול מירוחם ודימונה, ערים שאינן משופעות במשרות פנויות. מאות הפועלים עלולים להיזרק אל לשכות התעסוקה. הדבר כואב שבעתיים כשלסכסוך נכנסת התמודדות קשה על השבת, וטענות על מעין חרם צרכנים שומרי שבת על המפעל, המחלל את השבת מכמה אילוצים. המפעל עושה כנראה משהו כדי לצמצם את חילול השבת, ולפי השמועה יש לו לכך אישור מן הרבנות. הסכסוך הוא עם ועדת הרבנים לשמירת השבת שקמה מכוח חסידות גור, אך השפעתה חורגת מהחסידות למקומות נוספים.
הרב גולדקנופף, חבר הוועדה, מצוטט כמי שאמר שיש "התעוררות של אנשים שמתרעמים ושואלים למה זה ככה, ולמה קונים מהם אם הם מחללים שבת. אף אחד לא מדבר על חרם מוצרים, אף אחד גם לא עשה חרם על חברת אל על. אנשים פשוט לא נסעו איתה כל עוד היא טסה בשבת, ואז החברה התאימה את עצמה באופן כזה שהחרדים יכולים לטוס איתה". עוד אמר: "המהלך שהוביל ארגון שומרי שבת להעדפת תוצרת ממפעלים שומרי שבת הוא מודל לחיקוי, ציבור שומרי השבת במדינה גדול דיו, ואין לאיש רשות או סמכות להשתיק את קולו, המבקש בסך הכול להגן על כבוד השבת שמלווה אותנו מאז היותנו לאומה".
התארגנות בעוצמה כזאת להגנה על כבוד השבת הנרמסת בחוצותינו אינה זכורה לי. אכן, לצרכנים הדתיים כוח כלכלי רב, והוא מוכח היטב בדרישת הכשרות, החודרת גם לבתי ההארחה בקיבוץ הארצי. אך הכוח הכלכלי הזה מעולם לא הופעל לגבי השבת. אפשר שהקמת ועדת הרבנים הנזכרת היא תוצאה של תחושת אין ברירה בעקבות הרמיסה הבוטה של השבת לאחרונה בפתיחת בתי מסחר רבים, בעיקר בתל־אביב, בהכשר בג"ץ, בעבודות הרכבת התחתית וגשר יהודית בתל־אביב בשבת, בפתיחת קווי תחבורה ציבורית בשבת ועוד. אפשר שהשתיקה הדתית הקולקטיבית מרצון לשמור על שלום בית עם מחללי השבת מיצתה את עצמה, ואנו בפתחה של עת חדשה. הכואבים את כאב השבת, שהיא מסימני הזהות הבולטים של העם היהודי בכל הדורות, החליטו להגיב ולהיאבק.
המאבק על כבודה הציבורי של השבת הוא תופעה ברוכה, לדעתי. הכוח הכלכלי של שומרי השבת חזק שבעתיים מכוחו של בית המשפט העליון, העושה רבות כדי להגביר את עוצמתו של כל יחיד נגד השבת הציבורית. זו תופעה שיש לברך עליה, גם משום שהיא התקווה היחידה של שומרי השבת לשרוד את התחרות הכלכלית הקשה עם מחללי השבת. אם אנו לא נבוא לעזרתם, מי יעזור להם? הרב גולדנקופף הוא חלוץ המסמן לנו את האור בקצה המנהרה של משבר השבת במדינת ישראל.
אך בברכה קיימת גם בעיה. חטא חילול השבת בפרהסיה התחיל בתל־אביב ובערי הלוויין שלה, קניון שפיים ועוד. ועדת הרבנים למען השבת כנראה עדיין אינה מסוגלת לגלות כוח כלכלי נגד המוסדות הגדולים של מחללי השבת, עיריית תל־אביב ומוסדות המסחר שם. היא בחרה במפעל בירוחם, וכאבם של החלשים זועק לשמיים.
איני מאשים את הוועדה. היא פועלת על פי כוחה. אולי לולא החשדנות הקיימת כלפי כל מאמץ של פתרון חלקי, חשדנות שתולדתה בחטאי רמיסת השבת במרכז הארץ, הייתה ועדת הרבנים, הערה לסבלם של הפועלים, מוצאת פתרון בדיעבד של מפעילי תנור בשבת שאינם יהודים וכדומה. שורש החטא הוא במי שהחלו לפני כמה שנים במהלך של רמיסת השבת בדרך חד־צדדית וכוחנית, בלתי מתחשבת וללא כל ניסיון הידברות. ועדת הרבנים אינה החטא, היא העונש. ועדיין יש לעיין בעומק בשאלה: האומנם סגירת מפעל בירוחם היא כבוד השבת?
