עוד לא יבש הדיו על תוצאות הבחירות עליהן הכריז, אחרי לא מעט מהמורות, ועבודתו של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, עדיין לא הסתיימה. עוד ועוד סימני שאלה עולים אחר מקצועיות ואחריות התנהלותה של ועדת הבחירות המרכזיות, והתחושה היא כי מערכת הבחירות האחרונה, ואולי מעט גם בדומה לאלו שקדמו לה, לא נוהלה בצורה מקצועית ודמוקרטית כמו שהיינו מצפים שתתקיים.
זה לא הדיווחים על היקפי הזיופים הענקיים במאות קלפיות ועל סימנים מחשידים של אחוזי הצבעה גבוהים בשעות מסוימות, מספר קולות עגול, חלוקת קולות לא הגיונית, קלפיות עם יותר מ-150 אחוזי הצבעה, תוצאות הצבעה שגויות במערכות המחשב הפומביות, וקלפיות עם תוצאות שנראות כמו בלתי הגיוניות בעליל. הפעם כבר מדובר על התעלמות ועדת הבחירות בזמן שגם כשהציבו לה תמרורים למחרת יום הבחירות על 'קולות' שנעלמו לפתע, ממשיכה להתחמק בסיבות שונות ומשתנות ומסרבת להודות שמשהו בהליך הקדוש ביותר לדמוקרטיה בעולם, לא עובד כשורה.
הסיפור אותו חשפנו על כ-100 מצביעים בעכו שמילאו את חובתם האזרחית והתייצבו בקלפי וקולם נמחק, אירע בעוד מקומות, למשל ברמת השרון. כאן כבר לא מדובר על פתקי הצבעה שנלקחו מן האוב והצטרפו לסך הקולות במפלגות השונות, אלא על פתקים שמייצגים דעות ורצונות של אזרחים שנעלמו ונמחקו.
ועדת הבחירות הארצית היא זו שמפקחת ומנהלת את ההליך הדמוקרטי. על פי סעיף 17(א) לחוק הבחירות – מי שיעמוד בראשות הועדה האמונה על הבחירות הינו "אחד משופטי בית המשפט העליון שייבחר לכך על ידי שופטים אלה". ב-2 בינואר 1996, התקבל בכנסת תיקון מס' 29 לחוק, ובו נקבע כי על יושב ראש הוועדה להיות שופט בית המשפט העליון שעודנו מכהן כשופט. לצידו משרתים נציגי ציבור מהמפלגות השונות. וכאן אולי הבעיה מתחילה.
לצד עיקר תפקידו המתוקשר של היו"ר, שמחליט מי ראוי לייצג את הציבור בכנסת (למשל; עופר כסיף מחד"ש תע"ל) ומי לא (ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי), החלטה שממילא מגיעה לאישור סופי בערכאה של חבריו לכס השיפוט בטריבונל בבית המשפט העליון, על יו"ר ועדת הבחירות לעסוק גם בנושאים הלא נעימים שקשורים בבחירות. להתמודד מול הדיווחים העולים ומתגברים על מעשי שחיתות ורמאות ועל התנהלות לא תקינה של ועדות הקלפיות.
בבחירות האחרונות לכנסת, לפני חודש בדיוק, הועמדו לאזרחי מדינת ישראל 10,720 קלפיות ו-6,339,729 בעלי זכות הבחירה נקראו למלא את חובתם הדמוקרטית הישראלית – להצביע ולהשפיע. כל עוד לא יוכיחו חברי ועדת הבחירות המרכזית והשופט מלצר בראשם כי עשו הכול כדי לכבד כל קול וכל פתק, תתקשה הכנסת בסיבוב הבא לשכנע את אזרחי ישראל לצאת ולהשפיע.
בשנים האחרונות עלו אינספור רעיונות והתקיימו דיונים על כיצד יש לקיים את הליך הבחירות בשנות האלפיים המתקדמות. בצל איומי הסייבר המתרבים נראה כי הצבעה דיגיטלית ממוחשבת עוד רחוקה מאתנו, אבל יש למצוא דרך לייעל גם את ההליך הדמוקרטי המיושן עם הפתקים והמעטפות.
העולם הדיגיטלי והממוחשב יכול לשמש בקלות לאיתור וזיהוי קלפיות שמתנהלת בהן פעילות חריגה כמו הצבעה בהיקפים לא הגיוניים, מספר מצביעים רב מהממוצע, פסילת קולות סיטונאית ועוד. הליך הספירה יכול להיעשות גם הוא באמצעות ברקודים על פתקי ההצבעה שמסונכרנים עם מספר המצביעים ועוד.
התיקון למציאות הקיימת והמעוותת היא אולי בראש ובראשונה להפקיד את ניהול הבחירות בידי אנשי מקצוע המומחים בניהול מערכות מורכבות, לדוגמה מנכ"לי משרדי ממשלה מנוסים. הבחירה בשופט רם מעלה בעל מזג ואבחנה שיפוטית מרהיבים אשר יהיו, היא כנראה לא הבחירה הנכונה ביותר למערכת כל כך מורכבת. אחרי יום הבחירות, חוזר שופט העליון אל כסאו במערכת שלטון המשפט, ואירועי הבחירות על הבעיות שהיו בהם הולכים ונשכחים עד לסיבוב הבא.
תפקידו של שופט כאדם מורם מעם, שאין בשיקוליו לכאורה כל היבט או גחמה פוליטית,, הוא חשוב ומשמעותי כגורם אחראי שמלווה את ועדת הבחירות אך לא ייתכן שהוא ינהל אותה. לא בגלל שאין לו עיניים יפות או שהוא אדם לא חכם דיו – אלא בגלל שאין זה עולמו המקצועי ביום יום.
לצד החשיבה מחדש שנדרשים חברי הכנסת לעשות בחוק הבחירות לכנסת, ואולי התיקון המתבקש הוא בנוגע לזהות האנשים שצריכים לנהל את המערכת המורכבת ביום ההצבעה. טוב יעשה מבקר המדינה הבא אם יחליט להפשיל שרוולים ולחפור דווקא בקרביים המקודשים ביותר להליך הדמוקרטי, וינסה לשפוך אור על החשדות לכאורה אודות מערכת זיופי קולות נרחבת יחסית ויאיר את הדרוש תיקון. אדם שיצא להצביע פעם אחת והקול נלקח ממנו, לא בטוח שיגיע להצביע בפעם הבאה. ומצב שכזה אמור להדאיג את כולנו.
