הסופר האיטלקי ג'וזפה בארטי היה נוהג לומר שהוא שונא את המין האנושי, ונימוקו עמו: "אני אחד מהאנשים הכי טובים בעולם – ואני עלוב". הסטיריקן האמריקני ה"ל מֶנקֶן אמר פעם שאין לו שום דעות קדומות: הוא שונא את כל בני האדם באופן שוויוני.
השנאה הזו למין האנושי אינה תופעה נדירה. אני רואה עכשיו סדרת טבע מרשימה בנטפליקס, "כוכב הלכת המופלא". כמסורת הז'אנר הזה, אפשר לראות שם מחולות משונים של בעלי חיים שקשה לספור כמה רגליים יש להם, פרחים צבעוניים הטורפים עכבישים, וכמובן אי אפשר בלי טיגריסים הרודפים אחרי איילות. את כל זה מלווה קריין במבטא בריטי, שמפרגן בנדיבות לכל מין אורגני. המדוזות, שלא תורמות הרבה למאזן האקולוגי, קיבלו תשבחות נדיבות בגלל "יופיין השמיימי". אפילו הכרישים, שבמבט ראשון לא הייתי נוטה לטובתם, זכו לפרשנות אוהדת מאוד. רק מין אורגני אחד אינו זוכה לאהדה כזו: המין האנושי. כל פרק מתאר איך העולם התקיים בשלווה ובהרמוניה, עד שבאו בני האדם והרסו הכול, ובגללם הכול אבוד ומושחת ואיום ונורא. מדברים בהתפעמות על כל שרץ רירי אפור זיפים, ורק בני אנוש, נזר הבריאה, מתוארים בתיעוב.
הסדרה הפופולרית הזו מהדהדת את המסר שאפשר למצוא באין־ספור נאומים, מחקרים ודוחות אקולוגיים: המין האנושי הוא תפלצת היקום. ההמלצה הפרוגרסיבית העכשווית לאנשים נאורים היא לא להוליד ילדים. הגרדיאן הבריטי דיווח באהדה על זוגות רבים שמחליטים לעקר את עצמם כמתנת אהבה לכדור הארץ. דומני שהכדור מופתע מעט מהמתנה המשונה הזו, ונראה שתוצאה עיקרית שלה תהיה ירידה משמעותית במספר הפרוגרסיבים בדור הבא.
לא רק פעילותם של בני אדם מול הטבע מתוארת היום כהרסנית וכרעילה, אלא גם הפעילות של בני אדם מול אנשים אחרים. לפני מאה שנה, סוציולוגים חכמים לימדו אותנו איך המוסדות החברתיים שלנו מועילים לכולנו וחיוניים לשרידתו של המין האנושי. היום סוציולוגים מלמדים אותנו איך כל המוסדות החברתיים שלנו הם מסווה דק מעל כוחות אופל של כוח ודיכוי. רק אצל כרישים מותר לדבר באהדה על "קהילות". בכל הנוגע לצמחים ולבעלי חיים, רואים רק הרמוניה של איזון אקולוגי; בכל הנוגע לבני אדם, רואים רק הרס מרושע.
בכל מין ביולוגי מוצאים יופי טבעי, אך במין האנושי לא רואים יופי, וגם לא טבע. הרי מחקו כבר את עצם המושג הזה, "הטבע האנושי". אותם דוברים שחרדים כל כך לא לפגוע בתומתו של הטבע החיצוני, מזלזלים בעצם קיומו של טבע אנושי. אפילו הנתונים הבסיסיים ביותר של הטבע הביולוגי שלנו, כמו החלוקה לגברים ולנשים, מתוארים כמניפולציה כוחנית. את הטבע האנושי משום מה לא צריך לשמר.
מקובל לתאר בנימה כמעט דתית את הטבע ההרמוני, השלם והנדיב, ובניגוד לו את בני האדם ההרסניים והמרושעים. שני התיאורים אינם אמת. בין מינים שונים של בעלי חיים מתקיימת לעיתים קרובות מלחמה לחיים ולמוות, שאינה בהכרח מתכנסת למאזן אקולוגי יציב. ההתייחסות ההרמונית לטבע מתעלמת גם מאירועי קטסטרופה כבירים. אסטרואיד שמתנגש בכדור הארץ יכול לחולל אסון אקולוגי מוחלט, וכנראה זה כבר קרה. הדינוזאורים נכחדו, לצד אין־ספור מינים ביולוגיים אחרים, אך הטבע שרד. כדור הארץ מתחמם ומתקרר חליפות, התפרצויות געשיות אדירות פולטות כמויות ענק של אפר ומחשיכות את העולם, תקופות קרח איומות באות והולכות. הטבע הפנימי שלנו אינו כה מרושע, והטבע החיצוני אינו כה הרמוני ושָלֵו.
ברור שצריך לשמור על הסביבה, לא בגלל איזו הערצה מיסטית לטבע הקדוש וההרמוני, אלא פשוט משום שאנחנו חיים בסביבה הזאת ותלויים בה. בשנות החמישים פעלו בלונדון כמה תחנות כוח פחמיות, שפלטו כמות גדולה של זיהום אוויר. מזג אוויר חריג הביא בדצמבר 1952 למה שמכוּנה עד היום באנגליה "הערפיח הגדול": ענן שחור ירד על לונדון, החניק את התושבים וכלא אותם בבתיהם. לפחות 4,000 מתושבי העיר מתו באותו שבוע בגלל הערפיח. הטבע שורד גם אירועים כאלו; בני אדם לא תמיד שורדים אותם.
אכן, בני אדם לעיתים קרובות פוגעים בטבע באופן הרסני. באופן כללי, אף שבני אדם נבראו בצלם א־לוהים, יש להם גם מגרעות. אחת המגרעות האנושיות המכוערות והנפוצות היא מיזנתרופיה, שנאת האדם. אני מודה שיש דבר אחד שבו המין האנושי נחות מכל מין ביולוגי אחר: אין עוד שום בעל חיים אחר השונא את גזעו.
