בחמישי שעבר לקחנו 24 שעות לעצמנו, ובעקבותיהן עלו לי כמה תובנות על כל הקונספט התמוה הזה. קיבצתי עבורכם תשע מסקנות על חופשות זוגיות:

1. המונח חופשה זוגית הוא נזיל מאוד. ההתפלגות שלה נראית כמו פרבולה מחייכת: תחילתה בירח דבש קסום של חודש ימים, סופה בטיול מסביב לעולם עם צאתכם לפנסיה, ובתחתית ההתפלגות, כל האמצע, ביב הביבים, עולב העולבים – החופשות כשאתם עם ילדים קטנים מחד ומתבגרים מאידך, בו־זמנית. המתבגרים עדיין לא מספיק בוגרים בשביל לשמור על הקטנים (למרות שהם מספיק בוגרים בשביל חצ'קונים ורעב אינסופי), והקטנים כבר לא מספיק קטנים בשביל שנגיד לעצמנו "נו, הם ישכחו". ולכן רוב החופשות של חייכם הן קצרות, מלאות בייסורי מצפון ו־40 שיחות שלא נענו מ"בית". אפרופו שיחות שלא נענו, אם אמרת לילדים שלא תהיה לכם קליטה, אבל לעומת זאת לסבתא שמו ראוטר חדש – תוודאי שעדכנת את אבא, כי בינתיים הוא בשיחת וידאו ועידה עם כל הילדים מהרגע שיצאתם.
*
2. השאלה האמיתית היא מתי, והתשובה כמובן תלויה בחבילה הרומנטית. הרי באורח פלא יש לכם, על פי הרישום במועדון של ישרוטל, יום נישואין באפריל, לפי הרישום של מועדון פתאל – במאי, לפי הצימר בוטיק יש לכם ביולי, ולפי המציאות התחתנתם בכלל בט"ו באב. זה קרה ברוב טיפשותכם כי כשהייתם צעירים זה נראָה לכם אחלה תאריך, ולא ממש חשבתם קדימה והבנתם שזה ייפול בול בסוף החופש הגדול, כשכבר אין מסגרות, ולכו תחפשו את החברים שלכם אם תרצו לצאת לחופשה זוגית בתאריך הזה. אגב, כה חבל שאתם משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בהתחכמות מול המערכת כדי לקבל את ההטבה המפנקת והמיוחדת, שבסופו של דבר מסתכמת בבקבוק יין קידוש מיניאטורי לצד שני תפוחים. עלק מגש פירות מפנק.
*

3. לקחתם לעצמכם 24 שעות רק לעצמכם. חובה לתאם ציפיות, אחרת תמצאי את עצמך במקום בתדלוק קצר, בעצירה של כמה דקות – שהפכו לשעות – במשרד שלו. עצירה רומנטית לקפה הפכה לעבודה על דוחות אקסל ושיחה דחופה עם לקוח כאורך החופשה כולה, ולסיום סיומת – הנסיעה שבנית עליה בתור שנ"צ הפכה לבלהת שיחות דיבורית, עם אנשים שהקול הטבעי שלהם הוא דציבל אחד מעל קובי מרימי.
*

4. לקחתם ספר לחופש? למה בעצם? הרי בשביל מה נסענו אם לא כדי להיות יחד, ואני מתכוונת יחד גיאוגרפית, אבל איש־איש ואייפונו. ההגדרה האמיתית לחופשה היא היכולת לגלול את הפיד עם הסתברות נמוכה שמישהו ירצה ממך משהו בקרוב.
*

5. קבלת חדרים בין 13:00 ל־15:00 – מספיק כבר עם השקר הזה. כולם מגיעים באחת וכולם מקבלים חדרים בשלוש. כנ"ל לצ'ק־אאוט מאוחר – אף אחד לא יוסיף פה כסף בשביל חדר לעוד שעה, בואו. כולנו שמים בשקית ניילון של הכביסה בגדים להחלפה ומסיימים חופשה מפנקת במרק פטריות במקלחת של הבריכה.
*

6. אל תבטיחו לילדים מתנות גדולות. תאמינו לי, חוזרים הביתה עם דוגמיות שמפו ומרכך, וזה פינוק שאין לתארו. ואל תבטיחו לעצמכם שכשתחזרו הביתה תהפכו להורים טובים יותר, ש"לקחתם אוויר", "שברתם שגרה" – אתם עומדים לחזור עייפים ורעבים, והראשון שירצה מכם משהו ייענה בשאגה מאווררת. חזרתם בדיוק כמו שנסעתם, רק עניים יותר.
*

7. איזה כיף להיות לבד, אבל כמה הרבה יותר כיף לפגוש במקרה מישהו שאתם מכירים ולעוף על שיחה באורך קצת יותר סביר מהרגיל. כל זה כדי להימנע מהמבוכה ומלהודות בכך שאחרי חמש דקות ביחד, לא בטוח שיש לנו יותר על מה לדבר.
*

8. חלוק וכפכפים – באיזה יקום בדיוק זה נהיה נורמלי להסתובב במעליות ובמסדרונות בחלוק ובכפכפים תואמים. רק את, הוא ועוד 200 אורחים בלוק זהה. הכפכפים האלה תמיד זמינים בשתי מידות בלבד: גדול מדי לאישה וקטן מדי לגבר, ובתיאום מוחלט תוסיפו לסטיילינג ההורס הזה חלוק מגבת וואן סייז, בגזרת בקושי־נסגר־לגבר־על־הכרס וקצת־פחות־מבליט־לאישה־את־הבטן, שעוד לא ירדה מההיריון.
*
9. ואל תשכחו מה שאני תמיד אומרת – הזוגיות צריכה להיות במקום הראשון. בחיים של רובנו, קודם הילדים, ואז העבודה, ואז כמה דקות לעצמי, ובסוף אי שם בן הזוג. לא, אני כאן כדי להזכיר לכם שממש בקרוב, נישאר שנינו על הספה ונבין שלא שמנו לב מתי השני האפיר. קודם אנחנו, ואחר כך השאר. לכן כשהילדים שואלים אותי: אמא, את מי את הכי אוהבת? אני ממש לא מתבלבלת ועונה: מה השאלה, את אבא.
