הצלחתה של תוכנית מחיר למשתכן שנויה במחלוקת, אבל לפחות בנוגע ליישובים הערבים יש הסכמה שהיא נכשלה. לפני מספר חודשים פורסם שרק חצי אחוז מזוכי מחיר למשתכן הם אזרחים ערבים. אף שמצוקת הדיור קיימת גם במגזר שלהם, הצעירים הערבים לא נהרו לדירות של הפרויקט, בעיקר מסיבות תרבותיות. הבנייה הרוויה והדירות הקטנות שמאפיינים את מיזמי מחיר למשתכן אינן מתאימות לרוב הצעירים הערבים, שהעדפתם הראשונה היא בנייה צמודת קרקע. כשהם כבר נכנסים לבניין, הם מעדיפים דירות גדולות ושכנים שהם בני משפחה, ולא סתם שותפים לזכייה בהגרלה.
מור ברזני, מנהלת האגף לגיוון תעסוקתי בנציבות שירות המדינה, משוכנעת שאם בקרב מקבלי ההחלטות בתוכנית מחיר למשתכן היו יותר נציגים של המגזר הערבי, התוצאות היו אחרות. "ניגשו לבנות את מחיר למשתכן בנצרת כמו שניגשו לבנות בהוד־השרון ובראשון־לציון, ולא הבינו למה אזרחים ערבים לא ניגשים להגרלה. אם ערבי היה נמצא בקרב מקבלי ההחלטות, הוא היה מסביר להם שהמשפחה הערבית הממוצעת משקיעה בבית צמוד־קרקע שיספיק לכל המשפחה, ושערבים כמעט לא רוכשים דירות להשקעה ולא שוכרים, ולכן דירה של שלושה חדרים במחיר למשתכן לא מתאימה לתרבות הערבית".
דוגמה אחרת לעיוורון תרבותי של מקבלי החלטות מביאה ברזני מהציבור החרדי. היא מספרת על גן שעשועים שנבנה בסביבה חרדית, אך התושבים הדירו את רגליהם ממנו מכיוון שלצורך הקמתו נכרתו עצי פרי בניגוד להלכה. "אם בצוות קבלת ההחלטות של הקמת הגן היה יושב נציג ציבור חרדי או דתי, המקרה הזה היה נמנע", היא משוכנעת.
ביום שלישי השבוע צוין 'יום הגיוון הבינלאומי'. האגף לגיוון תעסוקתי בנציבות שירות המדינה הפיק לקראתו דו"ח מקיף. האוכלוסיות שהדו"ח סוקר את ייצוגן הן החברה הערבית, יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלות ועולים חדשים. חלק מהנתונים בדו"ח מעודדים. שירות המדינה עומד ביעדי הייצוג הממשלתיים ביחס לחברה הערבית וליוצאי אתיופיה. מתוך כ־80 אלף עובדים בשירות הציבורי, 11% הם ערבים, כאשר היעד הממשלתי שנקבע לפני עשר שנים הוא עשרה אחוזים. 2.7% מהעובדים הם יוצאי אתיופיה, כשהיעד שנקבע בשנת 2016 עומד על 1.7% – כשיעורם של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה. בתחום הייצוג של אנשים עם מוגבלות, שירות המדינה עדיין לא עומד ביעד. 4.2% מהעובדים הם אנשים עם מוגבלות, לעומת יעד ממשלתי של חמישה אחוזים.
אלא שכאשר יורדים לפרטים, מבינים שגם בנוגע לערבים וליוצאי אתיופיה הדרך לגיוון עדיין ארוכה. רוב העובדים הערבים ויוצאי אתיופיה נמנים עם הדרגים הנמוכים. בדרג הביניים והדרג הבכיר בשירות המדינה, אין עמידה ביעד הממשלתי ביחס לאף אחת מהאוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם.
ככל שעולים ברמת הבכירות, שיעור ייצוגם היחסי של כל אחת מהאוכלוסיות הולך וקטן משמעותית. מסתבר גם שלפחות בנוגע לערבים, ייצוג בולט במערכת מסוימת מייצר אשליה בנוגע לייצוג הכללי. שיעורם של הערבים במערכת הבריאות עומד על 17%, קרוב לשיעורם באוכלוסייה, אבל במשרדי הממשלה הייצוג שלהם רחוק מהיעד הממשלתי.
התאמה תרבותית
ברזני מונה מספר סיבות מדוע חשוב וצריך לגוון את שירות המדינה. "שירות המדינה צריך לשקף את פני החברה הישראלית, קודם כול כדי לייצר אמון במערכות", היא מסבירה. "כשאני נכנסת לבית המשפט ואני חולפת על פני המאבטח, הקלדן והשופטת ואף אחד לא נראה כמוני, אני מרגישה אורחת. אם אני יודעת שמי שנראה כמוני כן מצוי במערכת המשפט, תחושת האמון שלי בפסיקה גדלה. סיבה נוספת לצורך בגיוון היא התרומה שלו למקצועיות – כדי לצמצם את נקודות העיוורון בעיצוב ונתינת השירותים. הסיבה השלישית היא הבטחת הזדמנות שווה והוגנת לעבוד בשירות המדינה, ולקחת חלק בעיצוב הבית של כולנו".
האגף לגיוון תעסוקתי, שהוקם אך לפני שנה, נוסד לא רק כרגולטור שבודק את מידת הגיוון, אלא גם כדי לקדם את הגיוון באמצעות ליווי והנחיה, מחקר ופיתוח. בכל משרד ממשלתי הוצב ממונה על גיוון תעסוקתי שזוכה לליווי והנחיה, ונדרש לא רק לספק נתונים אלא גם לדאוג באופן אקטיבי להגברת הגיוון. בנוסף, מתקיימים מחקרים בשיתוף עם גופים שונים לבחינת ההשלכות של חוסר הגיוון, ונעשים תהליכי למידה לאיתור מחסומים שמקשים על שילוב האוכלוסיות שאינן זוכות לייצוג הולם. ברזני מספרת שחרדים רבים ניגשים למשרות בשירות הציבורי, אבל רבים מהם נופלים כבר בשלב תנאי הסף. "גילינו שאצל רבים מהחרדים קיים חוסר מודעות בנוגע לתנאי הסף, והם לא מצרפים את האישורים הנדרשים". מחסום נוסף שהתגלה הוא ריאיון הקבלה שרבים מהמועמדים החרדים נפלו בו. האגף של ברזני החל לעבוד עם גופים חרדיים כדי לקיים תיאום ציפיות ביחס לשלב מילוי הטפסים וריאיונות הקבלה.
ד"ר איריס נחמיה, סמנכ"לית תכנון אסטרטגי ומדיניות בנציבות שירות המדינה, שהאגף לגיוון תעסוקתי פועל תחתיה, מקווה שהעיסוק בגיוון לא יישאר בתחום המספרים בלבד: "הנתונים חשובים, אבל אנחנו לא רוצים לעסוק רק בתשומות. אתגר הגיוון הוא אתגר הסתגלותי, שמחייב שינוי באמונות ובאופני ההתנהלות. התפיסה שאנו מבקשים להנחיל היא שערך הגיוון הוא לא רק שורת מספר, אלא גם בחינת האופי התרבותי של השירותים והתאמתם לצרכים של הקבוצות השונות".
שווה ציטוט
"במדינת ישראל, ששטחה כשטח שכונה בקליפורניה, לא הגיוני ולא נכון שתישאר פריפריה. אחרי 71 שנים אנחנו צריכים לעשות הכול להמשיך לחתור לצמצום פערים בחברה, להאמין ולהפנים, ללא קשר לקואליציה ואופוזיציה, ששירותי בריאות, שירותי חינוך, שירותי רווחה, חייבים להיות שווים לכל נפש. שלחלוקה ההיסטורית של הכנסות בין רשויות מקומיות אין מקום ב־2019. אין שום היגיון בכך שילד בבאר־שבע או בבית־שאן או בפזורה הבדואית יקבל שירותי חינוך, בריאות ורווחה באופן שונה מילד בתל־אביב, גבעתיים או כפר־שמריהו" (ח"כ משה ארבל מש"ס בנאום בכורה השבוע בכנסת).
