לא חלומות על שלום עולמי מבית היוצר של מיס יוניברס, ולא פנטזיות על מזרח תיכון חדש: כשאיש העסקים המצליח ובוגר הריאליטי דונלד טראמפ קטף את כתר הנשיאות של ארצות הברית, הוא הביע את שאיפתו להביא שלום לאזורנו ממניע קצת אחר. האיש שהתרגל לשרטט לעצמו עוד ועוד סיפורי הצלחה, איל הנדל"ן שמבקש בספרו ללמד כל אחד מאיתנו לחשוב כמו מנצח, הבהיר כי גם במקרה הזה, העמידה בראש הפודיום היא־היא המטרה: "אני אשמח להיות זה שיביא שלום בין ישראל לפלסטינים", אמר עם היבחרו בשנת 2016. "אני אוהב את זה, זה יהיה הישג אדיר. כי אף אחד לא הצליח לעשות את זה".
הפלסטינים מצידם הגיבו בהתלהבות: "התוכנית מעידה על רצינותו של כבוד הנשיא, ששואף להשיג את עסקת המאה במזרח התיכון במהלך השנה או החודשים הקרובים", אמר אבו־מאזן בספטמבר 2017, לאחר שפגש את טראמפ בעצרת הכללית של האו"ם. ראש הרשות הפלסטינית ידע ודאי מיהו נשיא ארה"ב המכהן, אבל פחות הבין מיהו דונלד טראמפ. השבוע הוא דחה בשאט נפש את ניצני אותה עסקה. ההכרה בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות האמריקנית אליה וההכרה בגולן כחלק בלתי נפרד מישראל, כבר הוציאו לו את החשק.
שנתיים וחצי אחרי אותה הכרזה ראשונית, ובתום שנה בדיוק מסיום גיבושו של דיל המאה, קיבלה השבוע התוכנית תג מחיר בן 11 ספרות: נשיא ארה"ב מבקש לגייס 68 מיליארד דולרים עבור הפלסטינים בגדה וברצועה – דמקרֵי יהודה, שומרון וחבל עזה – אבל המוטבים מוחים בתוקף. זה הרי ידרוש מהם לוותר על זכות השיבה הבלתי מציאותית בעליל, ולהכיר בריבונותה של מדינת ישראל על הארץ הזו. יש גבול. ועל הגבול הזה הם רוצים להמשיך ולשפוך דם עד שישתנה.
רב הנסתר על הגלוי בתוכנית המאה, אבל פה ושם נשלחים אלינו אבקנים המבשרים את בוא האביב הישראלי. האבקנים האלה מוציאים מרבים פה תגובות אלרגיות היסטריות של אביב פורח בהגזמה אחרי חורף פורה במיוחד. ישראל, למודת דרישות ויתורים, מכווצת אוטומטית את הבטן בחשש ממכת אגרוף צפויה, אבל לראשונה גם הילד החביב של הלועזיים נדרש לרעוד מעט בתוכו ולחשוש למקומו. הלשעבר הנשיאותי ברק אובמה ופמלייתו ברחבי הגלובוס הרגילו את הפלסטינים ליתרון ביתיות. פרויקט טרור ארוך שנים שמופעל נגד ישראל לא מצליח להניע את העולם לגינוי חד וחלק, כזה שיוציא מהמשוואה הבזויה את התגוננותנו, וידלג על הדרישה השוויונית המעוותת "להפסיק את האלימות משני הצדדים". אובמה דישן את הדרישה הפלסטינית לממדי צווחות של ילד זקונים מפונק, שדורש לקבל יותר ועכשיו ומיד; ישראל מצידה הצטמצמה בהתאמה לעמדת הילד המְרצה, האח הבוגר ששוב ושוב מבטיחים לו שאם יוותר – רק הפעם – אחיו הקטן תכף יירגע, והדברים יתחילו להסתדר.
תוך שהוא ממשיך לדקלם את המוטו על ידידות הנצח בין ישראל לארה"ב, בחר אובמה לפתוח את מסעו הנשיאותי הראשון ברחבי העולם דווקא במצרים, ומשם שלח עקיצות לשכנתה הציונית. טראמפ שינה סדרי עולם מערבי. כשהוא מדבר עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הוא דואג להניח את הדברים הבוערים על השולחן; אובמה העדיף להניח שם את הרגליים.
הבוז האובמי, שחובק בחום על ידי השמאל הישראלי, התנפץ באחת תחת שלטון טראמפ, אבל השברים שלו עשויים לפצוע גם את הימין. האיש שבא לעשות עסקים בלי חוכמות, עשוי להציג תוכנית שאפילו בצלאל סמוטריץ' יתקשה לעמוד מולה. טראמפ (ככל המודלף בשעה הזו) לא מדבר על שתי מדינות אלא על ישות פלסטינית שהיא פחות ממדינה – מונח שגדל בספסלים הימניים של הקואליציה, ועשוי בקרוב להיות אבן בוחן שיש לשלם תמורתה טבין ותקילין. הוויתורים הכואבים והאיומים שיידרשו מישראל, יעמדו על כף המאזניים מול יתרונות ששום נשיא אחר לא צפוי להציע, כמו החלת החוק האזרחי על יהודה ושומרון – אולי כצעד ראשון בדרך להחלת ריבונות ממשית, בדומה לשלבי ההכרה בגולן.
בעוד חודש בדיוק, בשלהי יוני, צפויה להתקיים בבירת בחריין סדנה כלכלית ("שגשוג לשלום", בשבילכם) – יריית הפתיחה של הדיל. לא שרי חוץ שלנו ושלהם ישבו אלה מול אלה, אלא שרי כלכלה. הסדנה החביבה הזו – שנשמעת כמו חוג לא מאיים שבסופו אין אפילו תעודה אקדמית ראויה – אמורה להניע תוכנית יומרנית שתבחן את רצינותם של כל הצדדים. לא בכדי הפלסטינים נרתעים ממנה, מקווים למשוך זמן עד שייבחר בארה"ב נשיא דמוקרטי, ידידותי יותר למשתמש הערבי. אלא שגם אם יתחלף השלטון בוושינגטון, בתקופת ממשל טראמפ כבר נפל דבר בישראל. בעשור האחרון, נקודת הפתיחה של כל משא ומתן בסכסוך המקומי נשאה דרישה מקדימה פלסטינית, שכותרתה "לא פחות ממה שאולמרט הציע לתת"; מהיום, ישראל אמורה לזקוף גב ולהכריז שנקודת הפתיחה שלה היא "לא פחות ממה שטראמפ הציע שנקבל".
ובתוך כל זה, מותר לישראל המפורגנת אך למודת הניסיון לחשוש ש־68 מיליארד הדולרים המגויסים לטובת מי שמתעקש לנהוג בנו מנהג אויב, ישמשו פעם נוספת לחיזוק קיני טרור. איש העסקים האמריקני מבקש לפתור סכסוכים מורכבים כמו שאמריקני טוב פותר אותם: בכסף. הוא מדבר במונחים של "דיל" במקום הסכם שלום, "סדנה כלכלית" במקום ועידה, ובהחלט ייתכן שדווקא הוא יהיה זה שיצליח במקום שאף אחד אחר לא הצליח. אבל בהחלט ייתכן גם שלא. עם כל כוונותיו הטובות והברוכות של הנשיא טראמפ, נראה כי גם הוא כמו קודמיו מדבר במערבית מתקדמת אל בעלי תפיסה מזרחית איתנה. יש לקוות שלשם שינוי יושב כעת בבית הלבן מישהו שייאות להקשיב למתורגמן הישראלי, הדובר מזרח־תיכונית שוטפת.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
