את הבלגן שהתחולל השבוע בדרך לאיתור מועמדו של ראש הממשלה למבקר המדינה הגדירו בקואליציה במילה "פארסה". בעיקר בשל ההתנהלות המוזרה של בנימין נתניהו, שהובילה אותו להציג מועמד שלא חפץ ביקרו. נתניהו לא תכנן לרגע שמתניהו אנגלמן, מי שנפתלי בנט מינה למנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, יהיה מועמדו למבקר המדינה. ברכבת השדים הזו, שנעה במהירות מטורפת ב־24 השעות האחרונות לפני הדד־ליין, עלו וירדו שמות במהירות מסחררת. גורמים בקואליציה תיארו את ראש הממשלה כמי שנגרר בידי שותפיו לקואליציה העתידית.
מלכתחילה בנה נתניהו על פרופ' אבי דיסקין, שהוא מכיר ומעריך. הוא לא תכנן שלמועמד שלו, מרצה בכיר למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, יקומו כל כך הרבה מתנגדים. תחילה ניסה נתניהו לפרק את ההתנגדויות. בזה הוא הרי מתמחה. קודם כול פעל מול אביגדור ליברמן והצליח, ואז ניגש להתנגדות של המפלגות החרדיות, שהטילו וטו. נתניהו ניסה להפגיש בין המועמד שלו ליו"ר ש"ס השר אריה דרעי, אך לשווא. הוא סבר שאם דרעי יתרצה, הוא יצליח למוסס גם את ההתנגדות של יהדות התורה.
המדיניות של נתניהו, "אל תחליט היום את מה שתוכל להחליט מחר", הייתה בעוכריו. הזמן הלך ואזל, ומועמד מוסכם על הקואליציה לא נמצא. בישורת האחרונה הוצגו שניים: מתניהו אנגלמן ועו"ד מיכל רוזנבוים. רק קרוב לחצות ירד לשר אלקין האסימון: ברגע שיפצלו את הקולות בין שני המועמדים שלהם, יגברו סיכוייו של מועמד האופוזיציה, אלוף במילואים גיורא רום.
ההליך המבולגן טמן בחובו שני אירועים כמעט תקדימיים. יהדות התורה הציגה לתפקיד מועמדת ולא מועמד, והמבקר הבא לא יהיה שופט בדימוס. אפילו לא עורך דין. שמונה מבקרי מדינה כיהנו ב־71 השנים האחרונות. חמשת האחרונים, מ־1987 ואילך, היו שופטים בדימוס. שני קודמיהם היו עורך דין (יצחק טוניק) ופרופסור למשפטים (יצחק נבנצל). החלטתו של נתניהו להיעתר לאולטימטום של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שדרש שהפעם לא יהיה זה שופט, מסמנת לחברי הקואליציה העתידית מי יהיה בעל הבית בממשלה שתוקם.
נתניהו, שמוביל סיעה בת 34 ח"כים אחרי המעבר של ח"כ בן־דהן לאיחוד מפלגות הימין, ומאחוריו דיוויזיה של 65 חברי כנסת שהמליצו עליו לנשיא המדינה, תלוי בסיעות קטנות כפי שלא היה מעודו. סמוטריץ' הוכיח השבוע שהוא יודע להוביל את נתניהו למחוזות שראש הממשלה לא צפה. עוד לפני שסיים את מלאכת הרכבת ממשלתו החמישית, נתניהו למד את מגבלות הכוח בדרך הקשה.
הקרב על זהות מבקר המדינה הבא, שייבחר בהצבעה חשאית במליאת הכנסת בעוד עשרה ימים, יהיה עימות חשוב בין האגו של ראש הממשלה ובין האופוזיציה שזה עתה מתחילה את כהונתה (זה יהיה מבחנה השני. המבחן הראשון יהיה במוצאי שבת, בגודל ההפגנה שכחול־לבן מארגנת נגד חוק החסינות ופסקת ההתגברות). באופוזיציה בונים על ניצחון. המחשבה היא שאלוף במילואים גיורא רום הוא לא רק אלוף הפלות מטוסי האויב, אלא בעל יושרה ורקורד מרשימים. הוא לא צבר אויבים בתפקידים שכיהן בהם – מנכ"ל הסוכנות, מנכ"ל רשות התעופה האזרחית ויו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הם גם משוכנעים שמאחורי הפרגוד יהיו חברי קואליציה שיבקשו להבהיר לראש הממשלה שאיננו כול יכול, ויצביעו למועמד האופוזיציה.
מבחן בכיכר
אחרי הריב על הכיכרות התאחדה האופוזיציה באתר אחד להפגנה המתוכננת במוצאי שבת: כיכר מוזיאון תל־אביב. יתרונה המרכזי – היא אינה גדולה במיוחד, וקל למלא אותה הרבה יותר מאשר את כיכר רבין. השאלה העיקרית היא כמובן אם בני גנץ, יו"ר האופוזיציה החדש, יכול לסחוף המונים לכיכרות.
במהלך מערכת הבחירות ריכז אליו גנץ את מרבית מתנגדי נתניהו ואת הבוחרים שחיפשו שינוי. הצלחתו לעמוד בראש סיעה בת 35 חברים, חודשים אחדים אחרי שהתייצב לקו הזינוק, הייתה מרשימה ומפתיעה. אבל עכשיו, כשתמו צלצולי הקמפיין, צריך להוציא את הבוחרים לרחובות. וזה, יגלה גנץ, קשה יותר.
מחאת פתח־תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה בשנתיים האחרונות ריכזה אליה רק כמה מאות כשהחלה, ועשרות כשהסתיימה. ייתכן שיהיה לגנץ קל יותר להוציא את המפגינים מהבית לכיכר כשהיעד הוא נתניהו, ולא אביחי מנדלבליט.
הנה כמה שאלות מסקרנות לפני הנאומים חוצבי הלהבות בכיכר: מי יככב בהפגנה? מי יקבע את המסרים וייתן את הטון? ושאלה מהותית יותר, שתגיע לשולחן האופוזיציה במוקדם או במאוחר: מי יוביל את האופוזיציה? מי יקבע את הכיוון, ומי יהיה ה"אופרייטור" של כחול לבן? גם לחברי הסיעה הגדולה בכנסת ברור שעל הדבק הפנימי הם עוד צריכים לעבוד.
משחק על זמן
התנגדותו של ח"כ גדעון סער לתיקון חוק החסינות, יחד עם התנגדות מקורבתו ח"כ מיכל שיר, טרפה כנראה את הסיכוי להעברתו ואת האפשרות להשבת המצב שהיה קיים לפני 2005. בימים ההם החסינות הייתה אוטומטית, והיועץ המשפטי לממשלה היה צריך לבקש מהכנסת להסיר אותה אם החליט להגיש כתב אישום נגד נבחר ציבור. כיום, חבר כנסת שמוגש נגדו כתב אישום צריך להיות אקטיבי ולבקש מהכנסת להעניק לו חסינות כדי למנוע את העמדתו לדין. מאז שונה החוק לפני 14 שנה איש לא ביקש זאת, אף שהוגשו כמה וכמה כתבי אישום נגד חברי כנסת. הצעתם של בצלאל סמוטריץ' ומיקי זוהר להחזיר עטרת חסינות ליושנה דורשת מסע מפרך של ארבע קריאות בכנסת: הקריאה הטרומית, מכיוון שמדובר בהצעת חוק פרטית, ובהמשך עוד שלוש קריאות.
עמדתו של סער נגד החוק, כשאחריו מחרים מחזיקים השרים לשעבר בני בגין ולימור לבנת, נטלה את העוקץ מהטיעון שההתנגדות נובעת מעמדה שמאלנית. את סער, בגין ולבנת קשה להאשים בשמאלנות. נתניהו, שייתקל בקשיים בתיקון החוק, יוכל להיעזר בחוק הקיים: הוא עדיין יכול לבקש מהכנסת לתת לו חסינות. אלא שהכנסת תוכל לדון בכך רק אם יחליט היועץ המשפטי להגיש כתב אישום, וזה יקרה בעוד המון זמן, לאחר השימוע. תיקון החוק באופן מהיר עכשיו היה מאפשר לראש הממשלה ליהנות מחסינות מיידית.
משמעות העובדה שהחוק כנראה לא ישונה היא שהליכי השימוע יימשכו, ורק אחריהם, אם יחליט מנדלבליט להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי, יוכל נתניהו לפנות לכנסת לבקש חסינות. עד אז יהיה חשוף להמשך התגלגלותו של כדור השלג החוקי. השימוע נקבע לעת עתה לימים שבין כסה לעשור, לא סופי. אפשר להעריך שלפני החגים תגיע בקשת דחייה נוספת. מדוע שהיועץ לא ייעתר אם זה מה שנדרש כדי להבטיח שהצדק ייעשה?
אבל גם אחרי השימוע יידרשו ליועץ המשפטי כמה וכמה חודשים עד החלטה סופית. זה יקרה אי־אז ב־2020, כשבלשכת פרקליט המדינה ישב כבר מחליפו של שי ניצן. זו תהיה אופרה אחרת. לשר המשפטים הבא, כנראה יריב לוין, תהיה השפעה מכרעת על זהות הפרקליט החדש, שתהיה לו השפעה על גורלו המשפטי של ראש הממשלה. בינתיים, נתניהו משחק על זמן. בינתיים, זה מצליח.
כשמירי אומרת לא
פעם, לפני עידן ועידנים, התביישו הפוליטיקאים להודות בשקרים. זה לא היה מקובל, ופוליטיקאים התביישו והקפידו למצוא שלל תירוצים שונים ומשונים – החל ב"דבריי הוצאו מהקשרם" וכלה ב"לא הובנתי". אפשר היה לתבל זאת גם ב"התקשורת מסלפת". השלב הבא היה שיש עניינים מעטים שלמענם מותר לשקר: כלכלת המדינה או ארץ ישראל.
השרה מירי רגב הציבה השבוע סטנדרטים חדשים בתרבות השקר של נבחרי הציבור. היא הסבירה ששיקרה כשהודיעה לאחר הבחירות המקדימות בליכוד שהצביעה לגדעון סער, כי רצתה להפגין "אחדות בליכוד" ערב הבחירות לכנסת. קשה לדעת לאיזו מירי רגב להאמין: זו שמזייפת אחדות בליכוד כשהיא מזהה איתות מנתניהו, המציג חזות של פיוס עם שנוא נפשו שנבחר על אפו וחמתו לצמרת הרשימה? או אולי לזו שמזהה את התחדשות האיבה בין ראש הממשלה לח"כ הבכיר, ומעוניינת לרצות את נתניהו בהמתנה לשדרוג מעמדה בממשלה שתוקם?
לרגב פתרונים.
