סקר חדש שהתפרסם לפני מספר ימים מעיד על טרנד מעניין, שאולי יפתיע את חלקכם: הקמת רחבה שוויונית בכותל המערבי מתקבלת בצורה שלילית יותר בקרב הציונות הדתית, ופחות שלילית בקרב החרדים. המשמעות היא שייתכן שאנשי הציונות הדתית שמרנים יותר, ואולי זה גם מעיד על משהו עמוק ושונה מבחינה אידיאולוגית בקרב שני מגזרים אלה.
נתחיל בנתונים: מסקר שערכו במכון סמית' עבור פורום חותם, עולה ש-74 אחוזים ממצביע המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, מתנגדים למתווה הכותל, שתכליתו הקמת רחבת תפילה שוויונית בכותל המערבי, וסבורים כי יש לבטלו.
בסקר נשאלו 600 איש ואישה, כמדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, האם הם תומכים או מתנגדים לדרישה לביטול מתווה הכותל שמאפשר בין היתר את תפילות נשות הכותל וקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות באזור קשת רובינזון. נתון מעניין הוא ש-18 אחוזים מהחרדים דווקא מתנגדים לביטול מתווה הכותל, אחוז נכבד מאוד מהציבור החרדי.
מי הם אותם חרדים שאין להם בעיה עם הקמת רחבת תפילה שוויונית? האם הם החרדים החדשים? ספק שהם מהווים כחמישית מהחברה החרדית בישראל. אך נתון מפתיע עוד יותר, ואולי לב העניין הוא ש-87 אחוזים ממצביעי מפלגת איחוד מפלגות הימין בעד ביטול המתווה, מול 5 אחוזים בלבד שתומכים בו. הנתון הזה מעיד בצורה בלתי ניתנת לפרשנות שמצביעי מפלגת הציונות הדתית שמרנים יותר מאשר מצביעי המפלגות החרדיות. בקרב מצביעי הליכוד אגב, נרשמה תמיכה רחבה של מעל 40 אחוזים התומכים בביטול המתווה, מול כ-25 אחוזים התומכים בו – נתון דומה לזה של החרדים המתנגדים לביטול המתווה.
הנתונים האלה מעידים על משהו עמוק יותר: בקרב החרדים, מדובר רק בעניין תיאולוגי או הלכתי-דתי: מסורתית תמיד התפללו בנפרד, אז כך צריך להמשיך. בתי הכנסת לאורך השנים היו עם עזרות גברים ונשים, ולכן יצירת מקום כזה בכותל המערבי מפריע להם. אך אצל הציונות הדתית החרד"לית העניין קשה עוד יותר: לא רק שיש את העניין ההלכתי, יש כאן גם עניין של הקמת מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו". הרי מבחינת הציונות הדתית, מדינת ישראל הוקמה אחרי אלפיים שנות גלות, ולכן כל יהודי העולם צריכים לעלות לישראל, כחלק מהגשמת החלום הציוני, אך גם מבחינה דתית-אמונית. מי שהחליט שלא לעלות לישראל בעצם "בוגד" בתפיסה שלהם בהתגשמות חלום הנביאים, והקמת מקלט עבור יהודים כעבר אלפי שנים של נדודים.
אם אותם יהודי הגלות רוצים "להשתלט" על המציאות בישראל, שהיא כאמור, ראשית צמיחת גאולתנו, אסור לתת להם להתערב בנעשה כאן – כיוון שהאידיאולוגיה שלהם היא גלותית. המשמעות היא שלחרדי קל יותר לקבל את המתווה, ואת העובדה שיהודים מרקעים שונים, לאו דווקא רפורמים, יתפללו בצורה מעורבת שם, אבל החרד"לים לא יכולים לעבור על כך לסדר היום.
הרי את ביטול מתווה הכותל הובילו אמנם אנשי תקשורת חרדיים, שלחצו על פוליטיקאים חרדים, אבל בסוף מי שהזין את אותם עיתונאים ופוליטיקאים הם אנשי הארגונים החרד"ליים שהזמינו את הסקר המדובר. מידי כמה ימים הם מוציאים הודעה לתקשורת על הנושא, כל פעם מארגון אחר. הם אף ניהלו קמפיין חצי סמוי נגד שר החינוך והתפוצות היוצא נפתלי בנט, שלטענתם הוא זה שאחראי לדריסת רגל של רפורמים בישראל. עבורם מדובר באיום כפול, ולכן בניגוד לחרדים, שפחות מתרגשים מה"איום הרפורמי", החרד"לים הם הציבור המשמעותי ביותר בישראל בשיח הזה.
מה שאותם חוגים לא מבינים הוא שהם רק מעצימים בכך את אותם גורמים שהם מנסים להחליש: הם מעלים אותם לסדר היום, בעוד זהו נושא שכמעט ולא עניין את החברה וההנהגה הישראלית; הם הפכו את נשות הכותל ל"גיבורות" בישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם.
תגובת יוכי רפפורט, מנכל"ית נשות הכותל: בשנים האחרונות אנחנו עדות להקצנה בחלק מהציונות הדתית. במקום לקבל פתרונות פלורליסטיים, שיאפשרו לכולם וכולן חלק בעם ובמדינה, הם בוחרים להעמיק את הקרע ולעודד הדרת נשים מהחברה והציבור. הרבנים מדברים על אחדות העם היהודי, אך באותה נשימה מוציאים 51% מהאוכלוסיה מאותה אחדות. 2000 שנה היהודים בגלות חלמו לחזור לציון ולהתפלל בכותל – שריד בית מקדשנו, היחיד שנותר מהחורבן. היום ב2019 לנשים יש את אותו חלום – להתפלל בכותל.
הסקר הזה יוצא באופן לא מקרי סמוך ליום ירושלים. הציונות הדתית מנכסת בכוח את היום הזה ומנסה להדיר מהעיר ומהכותל את כל מי שלא מציית לדרכם. במקום עיר מאוחדת הם יוצרים מחלוקות בין מגזרים ואוכלוסיות, ומנסים לכפות אורח חיים מסוים.
אם רוצים לכונן פה חברה מאוחדת, הציונות הדתית צריכה להפסיק לקדם פוליטיקה מגזרית ולראות את הכותל בהיבט היסטורי וגיאוגרפי הרבה יותר רחב. לאפשר לכל יהודי/ה להרגיש להרגיש בבית- בכותל ובירושלים כאחד.
