שיר השבוע: האמת המרה

מִי עוֹד מְצַדֵּד בְּטִפּוּלֵי הַהֲמָרָה?

אַחֲרִיתָם צָרָה וְתַדְמִיתָם מָרָה.

אֲבָל הִנֵּה נִצֶּבֶת לִפְנֵיהֶם מַרְאָה

הַמְּשַׁלֶּמֶת אֶת דְּמוּתָם בְּכֶפֶל,

זַן חָזָק יוֹתֵר שֶׁל טִפּוּלִים לַהֲמָרָה,

מַרְקִיעַ פִּי מָאתַיִם לְיֻמְרָה,

מַכְרִיעַ שִׁבְעָתַיִם לְחֻמְרָה,

נוֹגֵף בַּגּוּף וְלֹא רַק אֶת הַנֶּפֶשׁ,

וְכָמוֹהוּ נֵפֶל,

כָּמוֹהוּ מִתְגַּלֶּה כִּסְרָק.

אַךְ לוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה.

טִפּוּל שִׁנּוּי הַמִּין

מַבְטִיחַ לְהָמִיר,

מַבְטִיחַ לְהָרִים,

מַבְטִיחַ עוֹד הָרִים,

מַבְטִיחַ לְהַתְאִים גּוּף־נֶפֶשׁ־נְטִיָּה,

לִנְטֹעַ הַרְכָּבָה אוֹ לְקַצֵּץ בִּנְטִיעָה,

וְעִם סַכִּין אוֹ בְּלִי, וּבְהַרְבֵּה הוֹרְמוֹנִים,

אֶת סְבַךְ הַנִּגּוּדִים לִטְווֹת לְחוּט הַרְמוֹנִי,

כְּאִלּוּ הַגּוֹרָל יָנוּס מִפְּנֵי עָרְמָה –

עַד שֶׁבַּסּוֹף נֶחְשֶׂפֶת הַמִּרְמָה.

כִּי הַגֵּנֵטִיקָה שֶׁבַּתָּאִים נִשְׁאֶרֶת.

כִּי הַהִיסְטוֹרְיָה הַנַּפְשִׁית אֵינָהּ נוֹשֶׁרֶת.

כִּי אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לְהַחְלִיף בָּנוּ בָּשָׂר.

כִּי יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם חוֹתֶמֶת בַּל תּוּסַר.

כִּי יֵשׁ מִקְרִים רַבִּים מִדַּי שֶׁהַטְּרַנְסְגֶ'נְדֶּר

נוֹתַר אַחֲרֵי הַפְּרוֹצֵדוּרָה מְיֻסָּר.

אוֹ־אָז,

אֶל מוּל הָאַשְׁלָיָה הַמִּתְנַפֶּצֶת,

אֶל מוּל הַפֶּצַע שֶׁנִּפְעַר אַחַר הַפֶּצַע,

אֶל מוּל אֻמְלָל אֲשֶׁר קִוָּה לַשָּׁוְא לִרְפֹּא

וּבְהִכָּזְבוֹ טָרַף נַפְשׁוֹ בְּמוֹ כַּפּוֹ,

מַאֲשִׁימִים בְּכַעַס וְעֶבְרָה

אֶת מְיֻשָּׁנוּתָהּ שֶׁל הַחֶבְרָה,

וְאִישׁ אֵינוֹ מֵעֵז לְהִסְתַּכֵּל

אֶל עֵבֶר הַטִּפּוּל הַמְּתַסְכֵּל;

לַמֻּסְכָּמָה שֶׁפִּתְּתָה לְהַאֲמִין

לַשֶּׁקֶר הַנּוֹצֵץ עַל דְּבַר שִׁנּוּי הַמִּין,

אֲשֶׁר פָּתְחָה לַפֶּצַע אוֹפְּצִיַּת כָּזָב,

אֲשֶׁר הִצִּיגָה לוֹ גַּחֶלֶת כְּזָהָב,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה אָדָם עִם כְּאֵב־אֱמֶת שָׁרִיר

בִּכְבִישׁ שֶׁיַּעֲדוֹ הוּא בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִי.

כֵּיצַד אִם כֵּן מֻמְלָץ לָנוּ לִנְהֹג?

רֵאשִׁית, לֹא לְנַכֵּר וְלֹא לִלְעֹג.

לֹא לְהַדִּיחַ נֶפֶשׁ מְיֻסֶּרֶת,

אַךְ לֹא לִדְחֹף אוֹתָהּ לִחְיוֹת בְּסֶרֶט.

שֵׁנִית, לִפְתֹּחַ אֶת הַמְּנִיפָה כֻּלָּהּ,

לְבַל יַרְגִּישׁ אָדָם שֶׁזֶּהוּתוֹ תְּקוּלָה.

לִפְתֹּחַ חַלּוֹנוֹת (לְבַל יִפְתַּח הוּא וְרִיד)

לְגַבְרִיּוּת נָשִׁית וְנָשִׁיּוּת גַּבְרִית.

וְאַחֲרוֹנָה, לִהְיוֹת גְּדוֹלִים וְאַמִּיצִים

תּוֹךְ דַּעַת מְקוֹמֵנוּ הַצָּנוּעַ.

תִּקּוּן עוֹלָם – אַךְ לֹא עֲקִירָתוֹ מִצִּיר,

כִּי הָעוֹלָם אַחֶרֶת לֹא יָנוּעַ.