אחת הנקודות הבולטות בסאגה הפוליטית המטורפת שהתרחשה לנגד עינינו השבוע, היא היחס המשתנה של הפוליטיקאים בשמאל והבכירים בתקשורת לשני כוכבים גדולים של הפוליטיקה הישראלית: אביגדור ליברמן ומשה כחלון. האופוזיציה קובעת את הפוזיציה וההפך, ולא בפעם הראשונה.
אביגדור ליברמן, האיש שגורר את מדינת ישראל כולה למערכת בחירות חסרת תקדים, הוא אחד האנשים המסוכנים בשטח. אני שומע את העיתונאים קושרים לו כתרים של דמוקרטיה ואידיאולוגיה צרופה, ודי מתפלץ. ידידי אלוף בן, עורך 'הארץ', אפילו העלה כמעט בחדווה את האפשרות שליברמן יהיה ראש הממשלה ברוטציה, בתוקף מעמדו כלשון מאזניים ומכוח השליטה הנוכחית שלו על נקודת הציר הפוליטית. אבוי, תראו מה עושה השנאה לבנימין נתניהו.
ליברמן הוא גזען וטרנספריסט כמעט מוצהר. לא צריך להתעמק מדי בהיסטוריה – בחוברות שפרסם ובאמירות שלו מאז שהקים את תנועת הסטודנטים הימנית־קיצונית מסלו"ל לפני ארבעים שנה, חילק פליירים קשים על מדרגות הקמפוס בגבעת־רם ועל הדרך הלך מכות עם סטודנטים ערבים, גם הם קיצונים כמוהו. ליברמן, כוכב השמאל והתקשורת, שר הביטחון והחוץ לשעבר, מעולם לא נפגש עם פלסטיני בשטחים, ועם ערביי ישראל הוא מוכן לדבר רק על ההעברה שלהם לתחומי הרשות הפלסטינית, במקרה הטוב.
ליברמן הוא פוליטיקאי אכזר וציני, חסר עקביות ונטול עכבות. מי שתקף את נתניהו באופן קשה וחסר תקדים בקדנציה הקודמת, התקפל בבת אחת כאשר נתן אשל הרים אליו טלפון במאי 2016 והציע לו את תיק הביטחון במקום משה (בוגי) יעלון. ליברמן חשב לבנות ולהיבנות על התיק החשוב הזה, אחרי המפלה שספג בבחירות 2015. למעשה הוא לא היה שונה מנתניהו, ולא נקט שום פעולה או יוזמה אחרות. בנובמבר האחרון, כשהבין שהתיק הזה לא מנפק לו מנדטים, קם ועזב את הממשלה, לכאורה בגלל הכסף של הקטארים, והמציא מחדש את חוק הגיוס ואת המאבק החילוני.
עד היום סבור ליברמן שהפסיד בבחירות ב־2015 בגלל תיק ישראל ביתנו. לדעתי הוא ירד מ־15 מנדטים בבחירות 2009 לשישה מנדטים ב־2015 ולחמישה ב־2019 מפני שאיבד את הפטרונאז' שלו על הרחוב הרוסי של פעם. יכול להיות גם שמדובר בשילוב של שניהם. ליברמן לא נחשד או נאשם בתיקי ישראל ביתנו, אבל הבן יקיר לי של התקשורת החדשה, מי שנראה לפתע כמו האור הגדול, עמוד האש לפני המחנה, הוא האב הרוחני של הפרשיות הללו, שהן באמת מושחתות מן היסוד.
מיטב חבריו של ליברמן מואשמים, מורשעים או יושבים מאחורי סורג ובריח. החל בשר התיירות לשעבר סטס מיסז'ניקוב, מי שהוצג לא פעם כאיש החזק בישראל ביתנו והיורש של ליברמן, ועד סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום ודאוד גודובסקי, מנכ"ל המפלגה והחבר הטוב ביותר של שר הביטחון לשעבר. ויש גם מקורבים אחרים. מי שקורא את כתבי החשדות והאישום של החבר'ה הטובים האלה מבין איך הם הפכו את הקופה הציבורית לכספומט פרטי, איך לקחו לידיהם כספים פוליטיים, שיחקו וסחרו בהם כדי להיטיב עם עצמם ועם בני משפחותיהם.
האם היה להם ממי ללמוד ולקבל השראה? אביגדור ליברמן היה במשך עשרים שנה יעד מודיעיני, שסחב על גבו תיקים וחשדות כבדים. המשטרה ופרקליטות המדינה שוכנעו, אחרי חקירות ברחבי הארץ והעולם, שצריך להעמיד אותו לדין בפרשיות שוחד ומרמה בתיקי חברות הקש. היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין חושב עד היום ש"ליברמן חמק לי בין האצבעות". עו"ד אביה אלף, הפרקליטה שליוותה וחקרה את תיק ליברמן, פרסמה ספר די מזעזע על מעלליו של ליברמן, שעמד בסוף למשפט על האשמות מגוחכות ויצא ללא פגע. היא לא מבינה איך זה קרה.
מפלגה של איש אחד
ליברמן הבין שהוא הולך להיעלם בבחירות האלה. הוא עבד קשה מאוד. אין לו בעיה. החברים בתקשורת תוקפים את נתניהו, ובצדק, על כיפוף הדמוקרטיה והפרת האיזונים הבוטה בין הרשויות בגלל כתבי האישום המרחפים מעל ראשו. אבל נתניהו בכל זאת עומד בראש מפלגה דמוקרטית. ליברמן הוא דיקטטור שאיש לא יעז לדרוש ממנו בחירה חופשית במפלגה שלו. ליברמן שיוצא נגד 'ישראל היום' ומכנה אותו "פרבדה של ימי סטאלין", נראה ומתנהג כמו שליט יחיד במפלגה מפוחדת ומושחתת, לפחות על פי כתבי האישום והעונשים שהוטלו על בכיריה.
ישראל ביתנו היא מופת של טוטליטריות. ישיבות המפלגה הן נאום של איש אחד, והביתה. איש לא יעלה שם הצעות שעלולות להכעיס את ליברמן. פריימריז הם חלום שלא יתגשם, ואפילו חברי מרכז המפלגה לא רשאים לבחור את נציגיהם. ליברמן ממנה ומפטר את חברי הכנסת, לפעמים בשיחת טלפון קצרה וזריזה שחותכת לאנשים קריירה ותוכניות לעתיד. לפני הבחירות האחרונות הוא העיף את סופה לנדבר ואת רוברט אילטוב. אני במקום חברי הכנסת החדשים של ליברמן הייתי משקשק. לא בטוח שהם יהיו חברים גם בכנסת הבאה.
ברור גם שאיש בישראל ביתנו לא קם ואמר לליברמן את האמת. חוק הגיוס לא מעניין אותך. ממילא אין בו כלום. גם הבוחרים הרוסים לא חרדים לגיוס החרדים. אתה גורר את המדינה למערכת בחירות הרסנית בגלל המשקעים שאתה נושא נגד נתניהו, ורק בגללם. איך אמר לי מקורב לליברמן? לא יעזור כלום בין השניים האלה.
בגידה כפולה
מול הפרגון לליברמן, היחס למשה כחלון קשה. שר האוצר שמכופף עוד יותר את קומתו השחוחה ומצטרף לנתניהו, סופג קיתונות של בוז ועושה את דרכו בחזרה לליכוד מרוח בזפת ונוצות.
כחלון הוא טרגדיה. מעולם הוא לא מצא את מקומו, וזו הבעיה. הוא היה ליכודניק שרוף שיצא להרפתקה עצמאית מוצלחת. לכל אורך הדרך הוא לא ניתק את עצמו לגמרי ממפלגת האם, וזו עוד בעיה. כאשר החליט לשמור על מעמד השופטים במהלך הקדנציה כשר אוצר הוא הפך ליקיר השמאל, עד שהגיעו הבחירות והוא ספג מפלה עצומה. בימין לא אוהבים את החריג.
כחלון נכנס למרה שחורה. הוא חושב שהציבור כפוי טובה, משום שאינו מעריך את המלחמה החברתית שניהל בעבורו. במקום לקום ולפרוש מהפוליטיקה כמו גדול, כחלון השיב בבגידה על בגידה וחזר לליכוד, אף שהתחייב שלא יעשה זאת. בדרך הוא שכח את חוקי החסינות ופסקת ההתגברות שנגדם יצא באומץ. החברים בתקשורת הבינו שהוא בוגד גם בהם. הטורים שפורסמו נגדו השבוע היו נוראים. אז ליברמן הוא לפתע הגיבור. כחלון הוא האנטי־גיבור. איך הופכים אצלנו דף, ובאיזו מהירות.
