בצהרי יום שני, בחדר הצפוף של סיעת ישראל ביתנו, הקשבתי היטב לאביגדור ליברמן. כולם חשבו שהוא יגיע לשם כועס, אבל בסוף הוא הגיע מדושן עונג. מפלגתו הקטנטנה צברה פתאום תשומת לב לאומית בסדר גודל של מפלגת שלטון.
ליברמן הציג עצמו באירוע כאיש עקרונות נצחיים, חף מפשרות, הנאמן האחרון של מה שהיה פעם ימין ליברלי. "שירות צבאי תמיד היה ערך עליון בתפיסת העולם של המחנה הלאומי", אמר לכתבים ושכח כנראה שהממשלה הראשונה של המחנה הלאומי היא זו שהעניקה לחרדים את הפטור ההמוני ממצוות הגיוס. ההסכמים הקואליציוניים ב־1977 בין הליכוד לאגודת ישראל הגדילו משמעותית את היקף המצטרפים להסדר "תורתו אומנותו", והקטינו את המגבלות על לומדי התורה שאינם מתגייסים. מנחם בגין נזקק מאוד לאגודה, ולפיכך שילם את המחיר הנדרש.
ככל שנקפו השנים גאה הזעם הציבורי על ההשתמטות החרדית מצה"ל, אבל דווקא בעשור האחרון הוא שכך. הציבור התייאש מהאפשרות לגייס יום אחד את בני הישיבות, למעט כמה נודניקים שעתרו שוב ושוב לבג"ץ ומצאו אצלו אוזן קשבת. גם אצל החילונים הסתמנה מגמת השתמטות. רעיון הצבא המקצועי, רעיון מסוכן ביותר לחברה ולביטחון, החל לצבור אהדה. צה"ל שידר קולות שהוא לא באמת זקוק לחרדים, אולי מפני שהבנות החילוניות מילאו את השורות החסרות בקרקל, בתותחנים, בנ"מ, ולאחרונה אפילו בשריון. זו אולי הסיבה שבמצע ישראל ביתנו 2013 ו־2015 לא היה כמעט זכר לעניין גיוס בני הישיבות. הוא צוין שם באופן אגבי בלבד. העיקרון הקדוש של חוק הגיוס צץ רק במהלך הכנסת היוצאת, והפך לסמל בחודש האחרון גרידא.
למה דווקא עכשיו? לליברמן פתרונים. מכל ההסברים שהועלו השבוע במסדרונות הכנסת ובמתחם בלפור, רובם קונספירטיביים, הסביר ביותר בעיניי הוא זה של ספר מלכים ב' על התנהלות יהוא בן נמשי – "כי בשיגעון ינהג". יו"ר ישראל ביתנו התאהב עד כלות במילותיו שלו. הוא נהנה ממעמדו החדש כחורץ גורלה של האומה, ובשלב מסוים החל להתעלם כליל ממחיר צעדיו ומהנזק הפוליטי שהם עלולים להמיט גם עליו. הצורך הנפשי להוכיח שמילה של ליברמן זו מילה, הכריע אצלו כל שיקול אחר.
האם ליברמן הוא האשם היחיד בתסבוכת הפוליטית הקטסטרופלית של אייר תשע"ט? ממש לא. הספרים שייכתבו עליה פעם יציינו גם את הדבקות העצומה של האדמו"ר מגור בערכי ההשתמטות של חסידיו מצבא היהודים, את הפלגנות הפתולוגית בציונות הדתית שהביאה לבזבוז מאות אלפי קולות, את ההתערבות החוזרת של בג"ץ בעניינים לא לו, ומן הסתם גם את בנימין נתניהו. אחרי ככלות הכול הוא עדיין ראש הממשלה.
