ישראל הולכת לבחירות, וזה צפוי לעלות לנו. המחיר ייגבה לא רק באי יציבות שלטונית ובאובדן אמון בפוליטיקה, אלא גם בכסף ממשי. עלות מערכת בחירות לקופת המדינה היא כחצי מיליארד שקלים, סכום שכולל את כספי מימון המפלגות, עלות ועדת הבחירות המרכזית ומימון הפעילות ביום הבחירות עצמו. על כך יש להוסיף את העלות העקיפה של יום השבתון במשק, המוערכת בכמה מיליארדי שקלים, אך הסכום אינו יוצא ישירות מקופת המדינה.
תחושת הבזבוז מיציאה למערכת בחירות שנייה בתוך חצי שנה מביאה לתרעומת בציבור, בטח בתקופה שתקציב המדינה כבר נמצא בחריגה, אבל יש אפשרות שיציאה לבחירות דווקא תחסוך לנו בטווח הארוך. הכלכלן הצרפתי פרדריק בסטייה דיבר כבר במאה ה־19 על "מה שרואים ומה שאין רואים": כאשר מנתחים מדיניות כלכלית יש לציבור נטייה לראות את העלויות הברורות, אך יש עלויות נסתרות או רווחים עקיפים, וגם את אלו יש לחשב.
הבחירות שיתקיימו בספטמבר משמען שממשלה חדשה תושבע רק לקראת דצמבר. כלומר, שנת 2019 תהיה "אבודה" במונחי פעילות ממשלתית. אבל אין זה אומר שההוצאה תהיה גדולה יותר. סביר יותר שההפך הוא הנכון: ממשלה חדשה תפעל להרחיב את התקציב כדי לקיים את הבטחות הבחירות שחבריה פיזרו במהלך הקמפיינים, ממתן תוספת לתקציב הבריאות, דרך הגדלת תקציב התחבורה ועד חיזוק תקציב הביטחון. כולם ידרשו את ליטרת הבשר.
כל עוד לא הושבעה ממשלה חדשה, הממשלה הנוכחית ממשיכה לפעול כממשלת מעבר. סמכויותיה אינן מוגבלות בחוק, אך מטבע הדברים היא אינה פועלת כממשלה רגילה. כל פעילות הממשלה נמצאת בהשהיה, מכיוון שתוכניות גדולות לא מקודמות בידי שרים שלא ברור אם ימשיכו בתפקיד בעוד כמה חודשים. אפילו פרויקטים גדולים שכבר פועלים, כמו מחיר למשתכן, נמצאים בהאטה מכיוון שהציבור והפקידים מפקפקים בהמשך הפעלתם בממשלה הבאה.
תקציב המדינה לשנת 2019 כבר אושר בכנסת ה־20, אך לא נערכים בו שינויים או התאמות מכיוון שוועדת הכספים אינה פועלת. תקציב 2020 יפעל על "טייס אוטומטי", כלומר לפי התקציב הקודם, כל עוד לא אושר בכנסת תקציב חדש. אמנם החריגה המסתמנת בתקציב המדינה מחייבת קיצוצים ניכרים, שלא מקודמים בהיעדר ממשלה מתפקדת, אבל גם הרחבה תקציבית אין.
שר האוצר כחלון, שאחראי להרחבה התקציבית האדירה בשנים האחרונות ולחריגה בגירעון, מתאחד עם הליכוד וירוץ ברשימת המפלגה. גם אם ימונה לשר אוצר לאחר הבחירות, ואיש אינו יכול להבטיח זאת, יפעל כשר מטעם הליכוד הנתון למשמעת סיעתית, ולכן יהיה מתון הרבה יותר. כשר אוצר מטעם מפלגה עצמאית ו"חברתית" קידם כחלון עשרות תוכניות יקרות, והריסון שלו צפוי לחסוך עשרות מיליארדים לתקציב המדינה.
תוצאות הבחירות הקודמות חייבו את נתניהו להרכיב קואליציה מסובכת, שבה הוא תלוי בכל אחת מהשותפות הקואליציוניות ולא יכול להרכיב ממשלה בלי אף אחת מהן. הכישלון שלו בהרכבת ממשלה בהינתן מפת המנדטים הנוכחית מעיד על כך טוב מאלף פרשנים. המשמעות היא כמובן סחטנות פוליטית אדירה, כי לכל המפלגות בקואליציה יש כוח מיקוח אדיר. לפי יריב לוין, נציג הליכוד במשא ומתן הקואליציוני, רק הדרישות של ליברמן לבדו היו הרחבה של משרד הקליטה למשרד חוץ קטן, עם 15 נציגויות בעולם שעלותן גבוהה, וכמובן העלאת קצבת הזקנה במחיר שנתי קבוע של כמה מיליארדי שקלים.
סחטנות השותפות הקואליציוניות הייתה גדולה כל כך, והתלות בהן בלתי אפשרית כל כך, שנתניהו העדיף לצאת לבחירות נוספות בתקווה לשנות את המפה. אם הדבר יעלה בידו, להפחתת הסחטנות תהיה משמעות תקציבית חיובית. אם הממשלה החדשה תהיה פחות תלויה בחברותיה, אזי הדרישות התקציביות שלהן יהיו בהתאמה נמוכות יותר, ומעז יצא מתוק.
