אפשר לנהל רישום מדוקדק, מי כשל במהלך המופרך והתקדימי של כנסת שפיזרה את עצמה לדעת. כיצד השחקנים הראשיים כולם – מבנימין נתניהו, דרך החרדים ואביגדור ליברמן ועד מפלגות האופוזיציה – התנהלו במשבר הזה באופן שעשוי לפגוע בהם עצמם. אבל מעל הכול, היה זה שבוע שבו כשלה הדמוקרטיה הישראלית. האירוע המופרך הזה עלול להיזכר כמה שפגע יותר מכול באמון הציבור בנבחריו.
כבר עתה מדשדשים הפוליטיקאים (לצד העיתונאים, למרבה הצער) בתחתית מדד אמון הציבור. העובדה שכנסת שהושבעה לפני חודש ימים מתפזרת בתמיכת 74 מחבריה אינה מובנת לציבור, ולא תתבהר לו גם ב־110 הימים שעד בחירות 2019, מועד ב'. רק במוצאי 17 בספטמבר, ערב חגי תשרי, יתברר למי יהיו אלה ימים נוראים באמת, ומי עשה מקח טעות כשהשתתף בקרקס הזה.
לשלושת השחקנים הראשיים יש סיכוי להפסיד. יהדות התורה לא בטוחה שתשוב לכנסת הבאה עם שמונת המנדטים המופלאים בכנסת שפוזרה, ההישג הטוב בתולדותיה. ליברמן אינו יכול לדעת באיזו מידה יצלח קמפיין נגדי של נתניהו ושל הליכוד, אחוזי הנקם, שינסו לגזול את בוחריו ולהוריד אותו אל מתחת לאחוז החסימה (הקמפיין על ראשו החל מיד לאחר ההצבעה ביום רביעי). ואילו נתניהו, יוזם הקדמת הבחירות, יפתח את הקמפיין שלו כשתווית "נכשל בהרכבת ממשלה" מודבקת למצחו. הפוליטיקה הישראלית הוכיחה השבוע שיש לעיתים מקרים שהשחקנים פועלים נגד האינטרס שלהם עצמם.
מערכת הבחירות הקרובה תהיה כנראה מכוערת במיוחד. היא תתבסס אך ורק על קמפיין שלילי חריף ומלוכלך, שישטוף את הארץ. היא עוד עלולה לגרום לנו להתגעגע למערכת הבחירות שהסתיימה באפריל.
מסתורי ליברמן
מבקריו של ח"כ ליברמן טוענים שלאורך שנות פעילותו הפוליטית התאפיינו החלטותיו באי רציונליות. הוא התפטר כשהיה בשיא כוחו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה; היה חבר בממשלת אולמרט כשנמצאה בשפל אחרי מלחמת לבנון השנייה; נשאר מחוץ לממשלת נתניהו ב־2015, הצטרף אליה ואז פרש בקול גדול אחרי שנתיים וחצי, אף שהחזיק בתיק הביטחון הנחשק.
אבל האמת אחרת. כשמתבוננים לאחור אפשר למצוא סיבה הגיונית מאוד לכל החלטה של ליברמן. הוא התפטר מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה ונערך לריצה לכנסת בהקמת ישראל ביתנו, וכשחבר לממשלת אולמרט עשה זאת כדי לפרוש לאחר שנתיים ולזכות ב־15 מנדטים – שיא כוחה של ישראל ביתנו.
גם ההמתנה מחוץ לממשלת נתניהו ב־2015 התבררה כמשתלמת במיוחד. בחלוף שנה אחת, ועם חמישה מנדטים בלבד בכנסת (אחרי פרישת אורלי לוי), זכה ליברמן בתיק היוקרתי ביותר בממשלה. דווקא בשל הרציונליות של מהלכיו במשך השנים התקשו בליכוד לפענח אותו השבוע. לכולם היה ברור שחוק הגיוס אינו העיקר, ואולי הוא רק תירוץ.
בשעות ההמתנה הממושכות ביום רביעי ניסה אחד השרים בליכוד להבין מה מניע את יושב ראש ישראל ביתנו, שיחסיו עם ראש הממשלה ידעו במהלך השנים עליות ומורדות. האם הוא מבין שממרום חמשת המנדטים שלו, הוא עלול לא לעבור את אחוז החסימה? ואם הוא בכלל רוצה להיפרד מנתניהו – מה יקרה אם נתניהו ייבחר שוב, ומה שהיה הוא שיהיה? לאחר הרהור נוסף הגיע השר למסקנה שאת ליברמן מניעה שנאה תהומית לנתניהו. אבל שנאה אינה נימוק רציונלי, וליברמן הוא, כנראה, אדם רציונלי. במהלכיו האחרונים נותר משהו בלתי מפוענח. לפחות כרגע.
אופוזיציה ממלכתית
ראשי כחול לבן התבוננו אל הקרקס הפוליטי מהטריבונה, כאילו אינו נוגע להם כלל. הם החליטו בשלב מוקדם יחסית להתנגד להקדמת הבחירות, אף שתפקידה המסורתי של אופוזיציה הוא לתמוך בקיצור ימיה של כנסת שבה אין לה רוב. אבל בפוליטיקה הישראלית, כידוע, העולם הוא לעיתים הפוך.
ח"כ לשעבר ניצן הורוביץ היטיב לאפיין את חוסר המעש של סיעת כחול לבן. בציוץ בטוויטר כתב: "חושב מה פרס או שרון או ביבי היו עושים במצב כזה. פושטים על הרבנים, עושים דילים ושריונים לכל מתלבט, וכל תרגיל מסריח – הכול כדי לקבל את המנדט". הוא צדק.
האחרון שפעל כך היה נתניהו, כשיחד עם ח"כ גדעון סער מנעו מציפי לבני להקים ממשלה לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט ב־2008, אף שלא היה אז לליכוד רוב להרכבת ממשלה, וכפו עליה בחירות מוקדמות. האופוזיציה הראשית בכנסת היוצאת שיחקה את המשחק הממלכתי עד הסוף. השאלה היא אם האסטרטגיה הזאת, שהובילה אותם להישג המרשים של 35 מנדטים ולספסלי האופוזיציה, תשרת אותם גם במערכת הבחירות שנכפתה עליהם?
השבוע, כשהאופוזיציה הראשית סיכמה את פעולתה, היא הייתה יכולה לרשום לעצמה הישג אחד: קיום ההפגנה נגד נתניהו, נגד חוק החסינות ופסקת ההתגברות, במוצאי שבת בכיכר המוזיאון בתל־אביב. אבל קולות ההפגנה הפכו במהרה לקול הירי בתוך הנגמ"ש.
ח"כ יאיר לפיד הכריז באמצע השבוע שידון עם רעו ח"כ בני גנץ בשאלה מי יוביל את הרשימה ויהיה המועמד לראשות הממשלה. זה היה ארבעה ימים בלבד אחרי שחברי הכנסת יועז הנדל וצביקה האוזר, מהאגף הניצי ברשימה, החרימו את ההפגנה במחאה שח"כ איימן עודה הוזמן לנאום. שבועיים קודם לכן החרים ח"כ מיכאל ביטון ביקור של לפיד במפעל פניציה בירוחם, לאחר שלפיד תקף את הרבנים.
בכחול לבן, רשימה שהוקמה טלאים־טלאים תחת הכותרת "רק לא ביבי", יודעים שהתקשורת מחפשת אצלם חילוקי דעות ובקיעים. עד כה הם מצליחים לספק אותם בנדיבות, וללא מאמץ.
לפיד אמנם ערך בינתיים שיחת הבהרה עם גנץ, ויישר קו עם מספר אחת בכחול לבן. אבל לא בטוח שהוא מצטער שהבהיר לכולם שלא ויתר על שאיפתו להיות ראש ממשלה.
בבחירות הקודמות הקפידה כחול לבן לא להעלות לסדר היום את כתב החשדות של היועץ המשפטי נגד נתניהו. הנימוק היה שהדבר עלול להבריח בוחרי ליכוד "רכים", שאולי יזלגו לכחול לבן. לצערם של חברי המפלגה, מצביעי הליכוד נשארו בבית, ואת כוחה שאבה כחול לבן בעיקר מהעבודה ומיש עתיד. מעניין כיצד ינהגו ראשי כחול לבן אם יגלו בסקרים שח"כ גבי אשכנזי פופולרי יותר מגנץ, ובעל סיכוי גדול יותר למשוך מצביעי ליכוד בבחירות לכנסת ה־22.
עוד מבחן אחד ודי
הכנסת ה־21 התפזרה, ולא תחוקק את פסקת ההתגברות על בג"ץ, וגם לא את חוק חסינות חברי הכנסת. אלה יחכו עד לאחר הרכבת ממשלה חדשה (אם תורכב) אי אז בתחילת נובמבר, כחודש וחצי לאחר הבחירות בספטמבר. לא מן הנמנע שפרקליטיו של ראש הממשלה יבקשו עוד דחייה בשימוע שנקבע לו למחרת ראש השנה הבא עלינו לטובה, בנימוק שמערכת בחירות דוחה משפט. אבל על הכנסת מוטלת עוד חובה אחת בטרם יתפזרו חבריה לקמפיין הפוליטי של הקיץ: בחירת מבקר המדינה הבא. אירועי השבוע ודאי יתנו את אותותיהם מאחורי הפרגוד, בהצבעה החשאית. כל מתנגדי נתניהו, בליכוד, בכולנו ובישראל ביתנו עשויים לתמוך במועמד האופוזיציה, אלוף במילואים גיורא רום, ולא במועמדו האנונימי של ראש הממשלה, מתניהו אנגלמן.
ערב קמפיין הבחירות, עלול להירשם לראש הממשלה כישלון נוסף. הוא אינו מורגל בכישלונות פוליטיים ברצף. אבל אחרי שהכנסת התכנסה והפכה להיסטוריה בהינף יד, כל תקדים אפשרי.
