בזמן שכולנו עסקנו בשאלת המשך שרידותה של ממשלת נתניהו, שתי פרשיות מעניינות חלפו מעלינו וכמעט לא זכו להתייחסות הולמת. האחת – סיפורו של ראש ישיבה מוכר מאוד, שעל פי החשד, כאשר הגיעה אליו אחת מנשות הקהילה לייעוץ בעקבות משבר נישואין, הוא ניצל את מצבה כדי לשכנע אותה להתגרש מבעלה. האחרת, סיפורו של רב שכונה בירושלים שנחשב למומחה בענייני טהרת המשפחה, שנתפס כאשר הוא מקיים שיחות מיניות בעלות אופי בוטה עם נשים שפנו אליו לייעוץ הלכתי.
המשותף למקרים – בשניהם מדובר במעשים שמצד אחד ברור שאינם ראויים, ומצד שני לא ברור מהו ההיבט הפלילי שקיים בהם. מי שכן נחשף במקרה לידיעות האלה, היה עסוק בהזדעזעות מהמרכיבים הידועים – שוב מתגלה כי אין אפוטרופוס לעריות, ואיך לפעמים דווקא הרבנים שהכי מטיפים לפוריטניות הלכתית מוצאים את עצמם נופלים בדיוק בתוך השדה הרוחני שבו הם פועלים. שוב צריך להזכיר לציבור הנשים שהעובדה שבצד השני של השולחן ניצב רב עם הדרת זקן לא מגינה עליהן מניצול מיני או רגשי כלשהו. שוב אותו דיון ממוחזר, עקר ומיותר. למה מיותר? משום שהמציאות ממשיכה כאילו כלום.
נתקלתי בה, למשל, רק לפני כמה שבועות, כאשר עברתי במקרה ליד אחת מהאולפנות בארץ בשעת בוקר מוקדמת. בפתח השער עמד לו רב צעיר ובירך את הבנות לשלום. לכאורה מראה מלבב, אבל הייתה איזו בת אחת שעברה שם, והופיעה עם חצאית שכנראה הייתה קצרה מהמותר בתקנון. בלי להתבלבל אמר לה הרב הצעיר: "תמשכי קצת את החצאית למטה". אמרתי לעצמי – עשרים שנה וכלום לא השתנה. אותן האולפנות, אותו רב־מפקח שעומד בכניסה ומעיר לבנות על צניעותן אגב ברכת בוקר טוב לבבית.
דמיינו לעצמכם את המצב ההפוך. שבכיתות לימוד של ישיבות בארץ היו עומדות מורות ומשוחחות עם התלמידים על שמירת הברית, נניח. שבחדר ראש הישיבה הייתה יושבת מנהלת ממין נקבה שמעודדת את התלמידים הצעירים לבוא ולשחנ"ש איתה בענייני ההתבגרות שלהם. הרי זה לא יעלה על הדעת; סמכות ממין נקבה בתוך ישיבה? מדובר בצלם בהיכל.
אבל המציאות הזאת, למרבה ההפתעה, מתקיימת כבר שנים בשטח הנשי. גם היום, בשנת 2019, בראש האולפנות עומדים לא מעט רבנים ממין זכר. עבור חלק מהבנות, שלא תמיד פעילות בתנועת נוער מעורבת, זה יכול להיות המפגש הראשון שלהן בחיים עם דמות גברית כלשהי. וכבר שמעתי בעבר שלא מדובר באסטרטגיה תמימה. כך למשל, בעולם האולפנות מקובל מאוד שמעבירי הסמינריונים לבנות יהיו בחורים צעירים ובוגרי ישיבות, כדי "שהתלמידות יפגשו מודל של גבריות תורנית". המצב ההפוך, איכשהו, כמעט לא מתרחש. אף אחד לא סבור שבשביל שבחור דתי יגבש זהות תורנית בריאה עליו להיחשף לדמויות חינוכיות מעוררות השראה ממין נקבה.
המציאות הזאת ממשיכה להתקיים גם שנים אחר כך, כשמתחתנים ועוברים לקהילות תורניות. שיעורי הגברים יועברו בדרך כלל על ידי הגברים, כשבחור ישיבה ירצה להתייעץ הוא בדרך כלל יגיע לגבר, אבל עבור הנשים מתקיים סט כללים שונה לחלוטין. הן מורשות לפנות אל הרב בענייניהן האישיים ביותר, ואיש לא מזדעק.
אני נזהרת לא ליפול למקום מאשים כלפי הרבנים. רבים מהם מייעצים לנשים שפונות אליהם מתוך אכפתיות ותחושת אחריות קהילתית. אבל המציאות מעוצבת על ידי הציבור. ובמציאות הזו, נראה שרבים פשוט רואים ברבנים האלו, איך לומר, פסיכולוגים בחינם. רבנים היום הפכו, ביוזמתם או שלא, למטפלים, קואוצ'רים, עובדים סוציאליים, אנשי רווחה ויועצי מיניות, בהמלכתו של ציבור שלא רוצה לשלם כסף לאנשי מקצוע או לא מאמין בהם.
למה זה מסוכן? לא רק בגלל היעדר ההסמכה של הרבנים למצבים טיפוליים שכאלו. הרבה יותר בגלל שהם חשופים למבול של נשים אבודות, במצבים רגישים מאוד, שפונות אליהם לסיוע בשעת מצוקה. המפגש הזה, בין רב בלתי מוסמך לטיפול ובין אישה שתולה בו את כל תקוותיה, הוא מתכון מסוכן להיקשרות רגשית בעייתית מאוד.
והגיע הזמן שנשאל את עצמנו את השאלה החשובה באמת: למה בשנת 2019 רבנים ממשיכים לעמוד בראש אולפנות ולייעץ לנשים בקהילה שלהם? האם לא הספקנו במהלך השנים לייצר דמויות נשיות הלכתיות שיכולות להחליף אותם? איך זה שדווקא בחברות הכי תורניות הגורם הטיפולי לנשים הוא עדיין גבר? למה אין נוהל כזה, שמחייב אותו להפנות אותן לאשתו? האם מישהו באמת מאמין שהעובדה שרב מסוים הצמיח זקן ולובש ז'קט הופכת אותו לחסין מפני היקשרות רגשית לאישה?
המצב האבסורדי שנוצר בציבור הדתי והחרדי, שבו גברים מייעצים לנשים בעניינים האינטימיים ביותר בחייהן, הוא הפרדוקס החברתי הכי משונה שקיים פה. כל עוד הוא יימשך, אנחנו כנראה נמשיך לשמוע על נשים שנפגעו מינית או רגשית בחסות ייעוצים הלכתיים.
לתגובות: rachelm@makorrishon.co.il
