זה קרה בשנת 2011, באחד הערבים החורפיים של ירושלים. כמה מאות חרדים יצאו להפגנה נגד מה שהם כינו "ההסתה נגד הציבור החרדי". לא הפגנה גדולה, לא מיינסטרים, אבל היה בה גימיק ברור: טלאי צהוב. זקנים עם טלאי צהוב וילדים עם טלאי מניפים ידיים כמו הילד ההוא, אז בנפילת מרד גטו ורשה. זה הספיק כדי לתפוס כותרות־ענק, לסחוף גינויים וזעזוע ציבורי מקצה לקצה. גם כשתושבי גוש קטיף גורשו מביתם וענדו טלאי כתום הטיחו בהם בבוז "מעבר דירה אינו מחנה ריכוז ואינו תאי גזים". זה נכון. בישראל של היום אין שום דבר שמשתווה לשואה. שואה היא שישה מיליונים, רעב, מחלות, השמדה, שיטתיות. אין דבר שמשתווה לשואה.
כן, אבל.
בשבועות האחרונים אנחנו בקמפיין שואה מתמשך. השגעת שאוחזת בקמפיין נגד גירוש המסתננים מישראל איננה בוחלת באמצעים, וזוהי רק ההתחלה. כי כשהדלת נפרצה ואין שום ביקורת ציבורית (להפך, יש קשב ומתן לגיטימציה מצד רוב התקשורת הישראלית) – אז הכול מותר ויימשך ביתר שאת. הלב שלנו יתרגל די מהר לגימיקים הזולים מבית היוצר של ארגוני הפייק זכויות והקרן החדשה לישראל, והם ימשיכו ויגבירו את הקצב כדי לנסות לגרוף עוד גרם של זעזוע. הנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אבל אני אקח את הסיכון: אל תעירו אותי באמצע הלילה בתדהמה אם יום אחד ידביקו ארגוני השמאל טלאי צהוב על דש בגדם של המסתננים מאפריקה. זה רק עניין של זמן.
ארגוני השמאל שמובילים את הקמפיין, בגיבוי תקשורתי נאה, מנסים לצרוב לכולנו בתודעה שגירוש מסתננים בלתי חוקיים מישראל (תמורת תשלום נאה ואפילו באישור בג"ץ) הוא שווה ערך לאושוויץ, לא פחות. בתיאטרון המעוות הזה ישראל היא הנאצית או לפחות משתפת פעולה עם הנאצים, ומסתנני העבודה הם היהודים הנרדפים. הנה כמה כותרות מהשבוע האחרון: "מבצע מעצרים באשדוד: מבקשי מקלט ניסו להסתתר בעליית גג" ('הארץ'), "ניצולי שואה נגד הגירוש – נסתיר פליטים בבית שלנו, כמו שהסתירו אותנו" (ynet), "זעקת הסופרים נגד גירוש הפליטים" (ynet). ללא כל בושה הלבישו חלקים מהתקשורת הישראלית את עולם השואה הרגיש כל כך וכפו אותו על כולנו השבוע.
צריך להגיד את זה בקול פעם אחר פעם: זו הכחשת שואה. כי כשהכול שואה, שום דבר לא שואה. כשמשווים את פקחי משטרת ההגירה לקלגסים נאצים, אז זו לא רק בורות אלא עיוות. כשמשווים את איילת שקד להיידריך, זה לא רק עולב בשקד אלא עושה הנחת ענק להיידריך ומקטין את מעשי הזוועה שלו. כשמשווים מסתנני עבודה לילדים בשואה שהסתתרו בעליית גג רק בגלל יהדותם – זה הורג את זיכרון השואה. אחר כך ילינו על מכחישי שואה באירופה? אתם מביאים את זה על כולנו, טמבלים.
אגב, אלה אותם אנשים שהיו קהים עד אטומים למקרי מצוקה אמיתיים של ניצולי שואה שמתגוררים בדרום תל־אביב. אסתר גלילי ז"ל, שנרצחה בידי מסתנן שיכור ברחוב לפני כשמונה שנים, או בני זוג ניצולי שואה שפחדו לצאת מביתם בנווה־שאנן ונשארו בו סגורים ומסוגרים – לא קיבלו גרם של אמפתיה מאותם עיתונאים וחברי ארגונים מלאים בצדק עצמי וכסף אירופי. וכן, צריך להזכיר שהקמפיין הזה מגיע מאותם אנשים שגם מוכנים להעניק מדינה למכחיש שואה מוצהר ולסמוך עליו, דווקא עליו, שיביא את השלום.
הם יסתכלו על אבו־מאזן בעיניים מצועפות ויעלו אליו לרגל למוקטעה, אבל בנימין נתניהו יגרום להם לקצף על השפתיים ואת איילת שקד הם יתקפו בצעקות הגובלות באלימות פיזית ברחובות תל־אביב. מוסריות בכאילו. תרבות של זיוף ושקר, אובססיית שואה חסרת אחריות וטעם. הם ילעגו לבנימין נתניהו שהוא אובססיבי עם השואה כשהוא מנסה בגרון ניחר להתריע מפני הגרעין האיראני, דבר שבאמת עלול להמיט עלינו סכנה קיומית. הם יטיפו לו שהוא מכחיש שואה כשידבר על המופתי שרצה להיות חלק ממכונת ההשמדה הנאצית, אבל לרגע לא יסתכלו על החמאה שמרוחה על ראשם כשהם כל היום מדברים ומשווים שואה.
הכול נאטם
אובססיית השואה של השמאל לא התחילה בקמפיין הזה ולא תיגמר בו. התופעה של השוואת ישראל לגרמניה הנאצית נדושה ולעוסה. עיתון 'הארץ' נהנה לדוש בתזה הכה־מקורית הזו באמצעות מאמרים מלומדים מאת גדעון לוי וחבורתו, כולם נהנים להלביש את חיילינו בבגדי הקלגסים הנאצים. גם סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן שותף לקו הזה, קו אומלל, שטחי ובור, שמנסה לאנוס את המציאות ולחפש סממנים חופפים בין ישראל של היום וגרמניה של אז.
השבוע הצטרף עוד גורם לא־חשוב ללהקה, יהונתן גפן. בהבל מקלדתו הוא הניח על אותה כף את הטרוריסטית הקטנה ועטורת הפרסים הבינלאומיים וההילה התקשורתית עאהד תמימי, לאנה פרנק וחנה סנש. הסופר והמשורר המחונן התגלה כבעל שיקול דעת ושיפוט מציאות לקוי מינוס, ושר הביטחון הפך אותו לאיזה קדוש מעונה.
מעבר להכחשת השואה וזילותה, יש עוד בעיה: ברגע שהשואה נשלפת, הכול נאטם. מסתיים הדיון הלגיטימי בעניין המסתננים. הארגונים מראים מצג שווא כאילו ישראל מטיסה פליטים אל מותם, וקומץ טייסי אל על החליטו שהם "מסרבים פקודה" ולא יטיסו מטוסים למדינה שלישית (עם ההשוואה כאילו הם הם נהגי הקטר של רכבות המוות באירופה של אז, ומה היה קורה לו רק היו מסרבים פקודה). אנשי הרוח והצלצולים שחותמים על עוד עצומה כדי לקושש עוד כותרת, גיוס הקהילות היהודיות שמעבר לים, הליגה נגד השמצה שפתאום החליטה לגנות את ממשלת ישראל על גירוש מסתננים, שחקנים יהודים בהוליווד ומי לא. אין נימוקים, יש רק שקרים ועולם דימויים מוגזם, וכולם באובססיית שואה.
לפי כללי אובססיית השואה של השמאל, לכם אסור לגעת להם בשואה אבל הם יכולים לחבוט בה ובאמצעותה השכם והערב. מדובר כאן בניכוס השואה תוך שכנוע עצמי שזה באמת אותו דבר, הכחשת שואה מהזן הכי נחות והכי אפקטיבי, וזה רק ילך ויגבר. לציבור הרחב נותר להחזיק את הראש מעל המים, מעל הפייק־מציאות שיוצרים לו כאן, ולהילחם בחזרה על האמת העכשווית ועל האמת ההיסטורית.
