נתחיל דווקא מ-2012. אז, כמו היום, היו אלה חברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין שניהלו מטעם הליכוד את הבחירות למבקר המדינה. הם אלו שהביאו את המועמד המועדף עליהם, יוסף שפירא, לנתניהו שבחר בו. מדוע לוין, שבנה עצמו כלוחם במערכת המשפט, בחר דווקא את השופט? כמסורת הליכוד ומסורת נתניהו, הללו חשבו כי שפירא חלש אופי, כזה שאפשר להתגבר עליו.
והם צדקו. אלא שבסופו של דבר, לא היה זה הליכוד שהתגבר על שפירא אלא הרוחות האקטיביסטיות שנושאות כמה מאנשי משרד המבקר. לפני מספר שבועות פרסמנו לראשונה את אקורד הסיום של כהונת שפירא: מבקר המדינה הסמיך את עצמו ללא סמכות, ובקומבינה משפטית, כנציב זכויות האדם של ישראל, והרחיב את סמכויות הביקורת גם לנושאים של זכויות אדם וערכי הדמוקרטיה. במשרד המבקר ראו זאת כהשלמה למהפכה השיפוטית שניהל אהרון ברק. על החתום: לוין, אלקין ונתניהו, בתוצרת הליכוד.
בכדי להבין עם מה שפירא התמודד ועם מה מבקר המדינה הבא עתיד להתמודד, שווה להציץ במחקר של השופטת ענת חולתא, "מגמות אקטיביסטיות בביקורת המדינה בישראל". השופטת בחנה 99 דוחות ביקורת מהשנים האחרונות וקבעה, כלשונה, ש"קיימות מגמות אקטיביסטיות בעבודת מוסד הביקורת בישראל":
"מחקר זה הראה לראשונה באופן אמפירי כי התחושה הקיימת לעתים בציבור ובכתיבה האקדמית, כי עבודת הביקורת משנה את פניה ונוטה להיות ויותר ויותר אקטיביסטית אכן מבוססת במציאות", קבעה השופטת חולתא, "עם השנים מעורב מבקר המדינה יותר בענייני מדיניות. תוצאות המחקר יכולות לסייע בהבנת הקשר שבין תופעות כמו משפטיזציה של החיים הציבוריים, כרסום אמון הציבור בנבחרי הציבור, והתרופפות המשילות והמנהיגות בישראל ובין אקטיביזם של מוסד הביקורת".
והנה טעות חוזרת. לפני כמה שבועות הודיעו לוין, אלקין ונתניהו כי בחרו לנציג הקואליציה את מתניהו אנגלמן, והיום יצביעו בעדו. ומה רע באנגלמן? האמת, שום דבר. להיפך, אם מאמר זה היה נכתב טרם המהפכה האקטיביסטית במשרד המבקר, אכן, אנגלמן היה המבקר המושלם. הוא שמרן בתפיסותיו, וכפי שהתבטא בראיון שהתפרסם ב'ישראל היום', הוא אינו מתכוון לחבר דוחות בנושאי מדיניות. אנגלמן הוא רואה חשבון, איש מנהלה, הוא בוחן תהליכים וממליץ כיצד לשפר וליעל אותם. מבקר קלאסי, מהסוג הישן והטוב.
אלא שאופיו ועברו המקצועי הם בעוכריו. כפי שהוא מעיד על עצמו, אנגלמן אינו מסוג האנשים שמתווים מדיניות, שמגבשים חזון ומסתערים. כאשר העיתונאי עקיבא ביגמן שאל אותו אם בכוונתו לבטל את הסמכות לביקורת זכויות אדם הוא השיב כי הוא מכבד את החלטות קודמיו. זה האיש שיסיט את נושאת המטוסים מכיוונה? האם אנגלמן הצנוע והטוב מסוגל לצאת למאבק במערכת שרואה עצמה בטעות 'שומר סף', לעצור דוחות בנושאי מדיניות שכבר נכתבים ולמנוע מעובדי המשרד להכין כאלה נוספים? זה לא האיש.
תחילת הקדנציה של אנגלמן תראה קרוב לוודאי ממש כמו תחילת הקדנציה של המפכ"ל אלשיך ושל מבקר המדינה שפירא עצמו. כאשר אלו נכנסו לתפקידם חטפו מטחי ביקורת מעיתונאים ופרשנים בכירים שמיד החזירו אותם לתלם. מכה פה, מכה שם, והאוכף הוצב במקומו. מבקר שינסה להחזיר את משרד המבקר לממדיו המקוריים, יתקבל בשירתן העזה של מקהלות "קץ הדמוקרטיה". הנהגה, אג'נדה ועמידה בלחצים הם לא משהו שאנגלמן מביא ברזומה העשיר והמכובד שלו. שוט העור כבר מוכן לו. כבר באותו שבוע בו הכריז נתניהו על המועמד אנגלמן יצא נגדו מבקר המדינה הקודם אליעזר גודלברג. וזו רק הצלפה קטנה ראשונה. כאשר יתמנה באופן רשמי, יגיעו גם המסמרים ופרסות המתכת.
שבועות קודם ההודעה על בחירתו של אנגלמן קפצו ידיו של ראש הממשלה מועמד אחר, נכון יותר – פרופ' אבי דיסקין. דיסקין הוא, אם תרצו, האלכס שטיין של המבקרים. שמרן הדוק, בעל הומור עוקצני, איש חזון שאמנם חסר ניסיון בניהול ובביקורת אך זה האיש שיכול היה לנקות את אורוות המבקר. שיכול היה לגבות למשל את הצוות במשרד המבקר שאחראי על הביקורת המערכתית על פרקליטות המדינה שמאז עבר החוק המסמיך אותו לכך לפני כשנתיים וחצי, לא פרסם אף לא דוח אחד.
דווקא כעת, כשחשבנו שנתניהו נגמל מהתמכרותו הקשה למניעת תיקונים במערכת המשפט, הוא חוזר על טעותו המסורתית ומפספס מהפכה שמרנית. כמיטב מסורת הליכוד, ממש כמו ב-1992, שאטם אוזניו מאזהרות חברי הכנסת מיכאל איתן ואליקים העצני במליאה אודות המהפכה השיפוטית המתגבשת בתמיכת המפלגה. ממש כמו האש ותמורות האשם שממטיר כיום נתניהו על פרקליט המדינה שהוא עצמו מינה. אז כמו היום, בליכוד נזכרים מאוחר מדי.
