בתחילת השבוע הבא יציינו יהודי בבל את יום הזיכרון לקורבנותיהם שנרצחו לפני 78 שנים בידי החוגים הפרו-נאצים בבגדד בשני ימי חג השבועות תש"א (1941). למרבה הצער, קיימת התעלמות, כמעם טוטלית, מהקורבנות הללו שמצאו את מותם כתוצאה מההסתה והתעמולה הנאצית הארסית שניהלה נגדם גרמניה הנאצית במשך כשמונה שנים, מאז עלות היטלר לשלטון בשנת 1933.
במהלך שני ימי הטבח, או "הפרהוד", נרצחו 179 יהודים, נשים נאנסו התעללו בנשים גברים וילדים. בתי היהודים ובתי המסחר שלהם נשדדו, אלפים נפצעו רבים מהם מצאו את מותם ברחובות העיר ולא נמצאו גופותיהם ולא הובאו לקבר ישראל.
בית המשפט העליון בישראל דחה, בחודש מרץ השנה, לדעתי שלא בצדק, את תביעתם של ניצולי הפרהוד להכיר בהם כנפגעי הנאצים. שופטי בית המשפט העליון, אמנם, הכירו בכך שגרמניה הנאצית הייתה מעורבת בתעמולה האנטי יהודית שהביאה לפרעות ביהודי עיראק, אך כבוד השופטים קבעו שהחוק הקיים אינו מאפשר לישראל להכיר בהם כנפגעי הנאצים משום שהגרמנים התנו בשנות החמישים המוקדמות את הכרתם בנפגעי הנאצים רק ביהודים שארצם הייתה תחת כיבוש גרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה.
לדברי כבוד השופטת דפנה ארז ברק: "חוק זה משקף מדיניות שאינה מבטאת בהכרח את העמדה הציבורית בישראל בעת הזו", והוסיפה, "הקשר בין החוק הישראלי לחוק הגרמני בולם את האפשרות להעניק הכרה מלאה בקורבנות". מדברי כבוד השופטת ברק ניתן להבין שאלמלא הקשר בין החוק הישראלי לחוק הגרמני היה בית המשפט העליון מכיר בנפגעי הפרהוד כנפגעי הנאצים. צריך לציין כאן שהקשר הזה נוצר בשנות החמישים של המאה שעברה, זהו חוק ארכאי, שהקשר שלו לתביעת נפגעי הפרהוד הוא רופף ביותר מאחר ותביעת נפגעי הפרהוד היא ממשלת ישראל ולא מגרמניה.
יצוין כאן שהאנטישמיות הגזענית חדרה לעיראק בשנות השלושים של המאה שעברה, עם התפשטות הנאציזם והפשיזם בקרב חוגים רחבים בארץ, ובעיקר לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933.
הצירות הגרמנית בבגדד בראשותו של מיופה הכוח הגרמני פריץ פון גרובה השקיעה באותה תקופה ממון רב כדי לקדם את האינטרסים הגרמניים ולהפיץ את התעמולה הנאצית. גרובה ואנשיו פעלו במרץ ובהתמדה להחדרת שנאת היהודים בקרב הנוער הערבי העיראקי. בין השאר הם רכשו את עיתון "אל-עאלם אל-ערבי", והפיצו באמצעותו את תעמולתם הארסית. באוקטובר 1933 החל עיתון זה לפרסם בהמשכים את ספרו של היטלר "מיין קמפף" אחרי שתרגמו אותו לערבית.
העיתונים הפרו גרמנים בעיראק עסקו בנושאים הקשורים בעליית הנאציזם וקראו לשליטי עיראק ללכת בדרכם של המשטרים הפשיסטיים והנאציים. הם גם הרבו להידרש לבעיית ארץ-ישראל והסיתו את הקוראים נגד היהודים. עיתונות זו דיווחה באהדה והרחבה על פעילותם של גרובה ואנשיו שהרבו להסתייע במועדון "אל-מות'נה", שבו התרכזו האישים הבולטים של החוגים הפרו-נאצים והלאומנים שונאי היהודים. מועדון זה סיפק לגרובה ואנשיו במה להפצת הרעיונות הנאציים באינטנסיביות רבה. לחוג עוזריו של גרובה יש להוסיף את המורים הגרמנים ששולבו בבתי הספר הממלכתיים והפיצו את התעמולה הנאצית בקרב התלמידים. הם עסקו גם במתן שיעורים בשפה הגרמנית לראשי מערכת החינוך העיראקי שהושפעו מהם ופרשו עליהם את חסותם.
במסגרת המאמץ לחקות את המשטר הנאצי הגרמני, הקימה ממשלת עיראק ארגון נוער צבאי למחצה שנודע בשם "אל-פ'תווה". משלחת של הארגון הזה השתתפה בוועדת המפלגה הנאצית שנערכה ב-1במאי 1938 בנירנברג. ההצטרפות לארגון הפכה לחובה בשנת 1939 וכללה את תלמידי בתי הספר המקצועיים והתיכוניים, את הסטודנטים להשכלה גבוהה ואת תלמידי בית בספר למורים. מספרם בשנה זו הגיע ל-63 אלף. מקימי ארגון "אל-פ'תווה" נמנו עם החוגים הקיצוניים, אוהדי גרמניה הנאצית ושונאי יהודים. חברי הארגון הזה לקחו חלק בפרעות ה"פרהוד" לצד אנשי צבא ומשטרה וחוגים לאומנים.
ב-5 באפריל 1939 החל רדיו ברלין את שידוריו בשפה הערבית, המנהל והקריין של התחנה הזו היה הלאומן העיראקי יונס בחרי שנבחר לתפקיד זה על ידי גרובה. תחנה זו שידרה לעם העיראקי, מיום היווסדה ועד סיום מלחמת העולם השנייה, דברי הסתה נגד הבריטים ושטנה ברוח האנטישמיות הנאצית נגד היהודים בעיראק.
נכון הוא שהשנאה ליהודים בעיראק הייתה קיימת לפני חדירת הנאציזם לעיראק והיו פגיעות ביהודים לפני "הפרהוד", אך מעולם לא הגיעה לממדים של פוגרום, התעמולה הנאצית וההסתה הגרמנית היו בחזקת "הקש ששבר את גב הגמל", שהעלה את הפגיעות ביהודים לממדים של פוגרום. גם בגרמניה הנאצית היו פגיעות ביהודים לפני עליית היטלר לשלטון, אך כשנוסף הממד הנאצי עלו הפגיעות ביהודים מדרגה והפכו, למרבה הצער, להשמדה המונית.
כאן המקום לציין שממשלת עיראק, שהוקמה אחרי תבוסת הצבא העיראקי ובריחת ממשלת רשיד עאלי הפרו-נאצית, מינתה ועדת חקירה בראשות שופט לבדיקת אירועי "הפרהוד". הוועדה הגישה את הדו"ח שלה כעבור כחודש שבמהלכו ביקרה בשכונות ובבתי היהודים שנפגעו, תחקרה וגבתה עדויות. והגישה דו"ח המשתרע על פני עשרה עמודים בו הצביעה על השתלשלות האירועים שקדמו "לפרהוד" ועל ההתרחשויות במהלכו. זהו המסמך הרשמי האותנטי היחידי שיש בידינו על "הפרהוד". לא אפרט כאן את תוכן המסמך אך אסתפק במסקנות הסופיות שאליהן הגיעו מחברי הדו"ח:
התברר לנו שהסיבות הראשיות שגרמו להפרות הסדר הן:
1. השגרירות הגרמנית: השגרירות הגרמנית הפיצה את התעמולה הנאצית במשך זמן רב. היא הפיצה אותה בקרב אנשי הצבא בדרכים שונות…הר גרובה פעל בצורה חופשית תוך פיזור כספים בנדיבות… וכאשר פרצה המלחמה ניתקה ממשלת עיראק את יחסיה עם גרמניה. אך לא עם בת בריתה איטליה. עתה העבירה את הכספים באמצעות בנק דה רומא שהעביר את הכספים לאנשיו של גרובה בעיראק.
2. המופתי הירושלמי.
3. המורים הסורים והפלסטינים: השפעתם של אלה על תלמידיהם הייתה גדולה מהשפעת מנהיגם המופתי.
4. תחנת השידור הגרמנית בשפה הערבית: תחנה זו סייעה לתעמולה הגרמנית רבות, הרעילה את דעת הקהל וסיפקה את התנאים המתאימים לרשיד עאלי ועוזריו לביצוע מזימותיהם.
5. תחנת השידור העיראקית: הייתה משדרת ידיעות כוזבות על פלסטין תוך הסתה גלויה וחמורה נגד היהודים. (מנהל תחנה זו בשבועות שקדמו לפרהוד היה צדיק שנשל, גיסו של יונס אל-סבעאוי מתרגם מיין קמפף).
6. "אל-פ'תווה" ו"כתאיב אל-שבאב": אשר קיבלו את התורה הנאצית מהפלסטינים והסורים וכאשר קיבלו את תפקיד השמירה בעיר הבירה, המעשה הראשון שעשו היה התנכלויות ליהודים. היו עוצרים אותם בתואנות שונות ומובילים לתחנות המשטרה. לעתים היו מחסלים אותם בדרך לתחנה.
*
ברצוני לציין כאן. שקראתי בעיון את פסיקת בית המשפט המכובד בחיפה. להפתעתי ולתימהוני מצאתי שם שבית המשפט ביטל את חשיבותו של דו"ח ועידת החקירה באבחת משפט תמוה. "זה מסמך שהבריטים כתבו אותו", נאמר שם.
לקביעה זו של בית המשפט המכובד אין סימוכין בשום מקום ולא מובן מהיכן היא נלקחה. היא עוררה בקרבי מחשבות מוזרות, שאני מעדיף לא להעלותם על הכתב כאן. אני רק מקווה שבתי המשפט שדנו בערעורים לא הלכו שולל אחרי קביעתו התמוהה של בית המשפט בחיפה בכל הקשור לדו"ח ועדת החקירה שכאמור, הוא המסמך האותנטי היחידי הקיים אודות הפרהוד.
אבקש גם להתייחס ל"נדיבות לב" של משרד האוצר אשר הואיל לפצות את יהודי עיראק ב-300 שקלים לחודש וזאת לפנים משורת הדין, תמורת התחייבות בכתב ממי שנכון לקבל את ההצעה שלא יגיש תביעה בעתיד. אנשי האוצר באו בהצעתם זו כחודשיים לפני פסיקת בית המשפט בערכאה ראשונה. לי נראה שהם באו בידיים לא נקיות, הם חששו אז שהם עומדים להפסיד במשפט והקדימו תרופה למכה.
אני מקווה שבדיונים שיתקיימו בעתיד בערכאות בתי המשפט, ידעו השופטים להתגבר או לעקוף את התנאי הגרמני הארכאי הבולם שעליו הצביעה כבוד השופטת דפנה ארז ברק, ויכירו את נפגעי "הפרהוד", קשישי העדה הבבלית, כקורבנות הנאצים ועוזריהם.
