זה לא סוד שבבית היהודי לא רוו נחת מההסכם שחתמו מול האיחוד הלאומי לפני הבחירות האחרונות. מבחינתם, יו"ר האיחוד הלאומי, בצלאל סמוטריץ', תפס אותם ברגע של חולשה, ניצל את העובדה כי מולו ניצב טירון פוליטי ולכן בסופו של דבר "סחט" מהבית היהודי ריצה שוויונית שלא משקפת את חלוקת הכוחות בין המפלגות. לכן, זה גם לא מפתיע שעם הינתן האות לבחירות חוזרות החלו בכירי המפלגה לרחוש ולזמום כל מיני הסכמים חדשים בניסיון לדחוק את רגליו של השותף הכריזמטי (מדי) לשוליים.
אותם מהלכים ותהליכים החלו עם ניתוח תוצאות ההצבעה מחד, ועם פתיחה במגעים מול האקס מנהיג, נפתלי בנט, במטרה להחזיר אותו לתמונה, גם אם כבלוק טכני. ה"גורמים" בבית היהודי מאמינים כי שותפות עם בנט תניב עבורם רווחים נאים יותר ואת סמוטריץ' עדיף להחזיר לגודל המקורי. הרעידות בבית היהודי התגברו עת נתניהו, שמזהה כבר תקופה את הפוטנציאל הנפיץ, הודיע כבר בתחילת השבוע לרב פרץ שהוא מעוניין למנות אותו לשר החינוך ונתן לשניים להתמודד עם המשמעויות.
בהסכם בין סמוטריץ' והרב פרץ, בכל הסכם קואליציוני שייחתם, עתיד סמוטריץ' לבחור ראשון מבין התיקים שיוצעו להם. הפעם, באין משא ומתן, מציע נתניהו לרב פרץ את תיק החינוך ולסמוטריץ' את תיק התחבורה ולא את המשפטים שבו חשק. ולא רק זו, נתניהו מחשק את סמוטריץ' על אמירותיו מתחילת השבוע, שולח את חברי הכנסת להתראיין ולצאת נגדו ואילו אותו שותף, הרב פרץ, נאלם דום.
וכמו בתחושת דה ז'ה וו, מתעוררים ה"גורמים" בבית היהודי, ממש כמו לפני חודשיים, ועושים מלאכתם נאמנה עבור הרב פרץ, אך בפועל מחלישים אותו. הוא שותק והם מתדרכים – נגד סמוטריץ', נגד השותפות ובכלל נגד. ושוב, באותו דה ז'ה וו, 12 שעות אחרי השתוללות הגורמים שמדברים בשמו, מוציא הרב פרץ הודעת הכחשה רפה שבה הוא נעמד לצד סמוטריץ'. מעט מדי, מאוחר מדי.
כתבתי את זה כבר אז, וזה נכון ביתר שאת היום. אם הרב פרץ רוצה להמשיך לעמוד בראש הבית היהודי גם בבחירות האלו, הוא צריך להתחיל בבדק בית. לנטרל את כל הגורמים שמדברים בשמו ולפעמים גם מעל הראש שלו, תוך ביטול גמור של מעמדו כיו"ר המפלגה. הם מציירים אותו כחלש ונרפה ולא סמוטריץ'. ואם בכל זאת הוא החליט שדי לו, הוא לא רוצה בשותפות עם האיחוד הלאומי – זה הזמן לומר זאת בקולו. רעשי הרקע בציונות הדתית מאותתים שוב שפניהם לשוליים ולא לשלטון.
