עונת הבחירות נחתה על אזרחי מדינת ישראל, פוליטיקאיה ועיתונאיה כמו צונאמי ביום בהיר. מי שנהנה מתוצאות הבחירות הקודמות, כמו גם מי שהתאכזב מהן, קרס בסוף השבוע שעבר למשמע הגזֵרה. גם מי מאיתנו שישמח להתעורר ב־18 בספטמבר לתוצאות שונות של ההתמודדות – בין המחנות או בתוכם – חש כאילו נדרש להיערך לחורף מקפיא־דם נוסף כבר באמצע אפריל; והרי רק הרגע הורדנו את בגדי הקיץ מהארון למעלה. נכון, בשני המקרים מדובר באירוע נחוץ, בריא וחיוני, אבל למי יש כוח להיכנס שוב לבוץ רגע אחרי שנפגשת מחדש בחדווה עם מלתחת הקיץ האוורירית דאשתקד?
בניגוד לעונה הגשומה, בחירות לא מנקות את האוויר אלא מזהמות אותו, וכך במקום לצפות בהתחדשות אביבית במסדרונות הכנסת, אנו נאלצים לצאת לסבב תגרות רחוב נוסף. אנשי הימין יוצאים בקריאות קרב צרודות להילחם נגד מי שהפיל את הממשלה שייחלו לה; האופוזיציה הפוטנציאלית של הממשלה שלא קמה הצביעה נגד פיזור הכנסת, במקום לחגוג את מלאכתה שנעשתה בידי אחרים. יאיר לפיד אמנם טען השבוע שהם לא רק עם סכין בין השיניים אלא עם סכו"ם שלם, אבל נראה שמפלגת כחול לבן עדיין במצב כפית. ככה זה כשבחירות אחרי בחירות, מאבקי אדירים מסתיימים עם אותו מנצח. לאחר שהניצחון נגמר בכישלון, פעילי הליכוד צועדים קדימה כשרוח גבית חלושה מלטפת אותם בעדינות, לא יותר. בסופו של דבר, גם הפעם, היריב הקשה ביותר של נתניהו הוא נתניהו עצמו. עד כדי כך שגם במחנה התומכים שלו, הדוברים בשבחו, נרשמת עייפות החומר וניכרים סדקי מיצוי האירוע המכונה שלטון נתניהו.
אילו אמר שִׂיאן האחיזה בהגה הממשלה שפניו לקדנציה נוספת אחת ודי – או לפחות "קדנציה אחת ואז נראה" – הוא כנראה היה מנצח בסבב הבחירות הקרוב בהפרש ניכר. מצביעי הליכוד והסביבה מעדיפים לראות אותו הולך הביתה בחיוך, מלווה בחגיגות הודיה על הווילה בג'ונגל שתִחזק פה בעשור האחרון, ולא מסולק בעקבות כישלון בהרכבת ממשלה; ועוד כישלון מבית, שהעלה את נגמ"ש הימין בלהבות אר־פי־ג'י. בעייתי ככל שיהיה רה"מנו, לא באמת מגיע לו ללכת ככה.
אבל נתניהו – שעתיד להגיע לבחירות הבאות כשהוא בן שבעים חסר חודש – מדבר על שלטון של עוד עשור קדימה, ומשחק היטב לידי צמרת פרשני השמאל והסאטירה שתִדְמְתוּ אותו כשליט מלוכני. הוא אולי מרגיש שעתידו עוד לפניו, אבל יותר ויותר מתומכיו מתחילים להראות סימני שחיקה.
ליברמן הנחיל לנתניהו תבוסה, והישג קטן בצידה: מצביעי הימין מזועזעים כיום מכוחה של סחטנות בתוך המחנה, ולחלק ניכר מהם כבר באמת לא אכפת שהליכוד יסחף אחריו 50 מנדטים, ובלבד שלא תחזור סאגת ישראל ביתנו. אלא שחלקם האחר נבוך מהמרצע שיצא משק עסקאות החקיקה סביב הרכבת הקואליציה, מתחלחל מהפנייה המבישה למפלגת השמאל המובהקת בראשות אבי גבאי כדי להרכיב ממשלה משותפת, וזועם על פיטורי השרים בנט ושקד רגע לפני חגיגות יום ירושלים בישיבת מרכז הרב – המגרש הביתי שלהם עד לא מזמן.
ובכל זאת, קשה לדמיין את נתניהו נוחל כישלון בבחירות הקרובות. אם אכן ישוב כמנצח לבלפור לקדנציה נוספת, זה יקרה כרגיל משום שטרם נמצאה אלטרנטיבה שלטונית בעלת כפות רגליים ארוכות מספיק כדי למלא את נעלי ההנהגה הגדולות שלו. למרבה הצער, הוא מתעקש להביא שוב את הבוחרים הפוטנציאלים להצבעה תוך סתימת אף.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
