מותה של נחמה ריבלין ז"ל השבוע הצליח להביא לצביטת לב קולקטיבית במדינה המצויה רגע לפני גל שיסוי בצורת מערכת בחירות. למעט כמה ציניקנים ברשתות החברתיות, שלא יכולים לסבול הזדהות רכרוכית (בטח לא כלפי מי שמצליח להרגיז את הימין בשנים האחרונות), שטף את ליבנו עם היוודע הדבר צער מהול בדמעה קטנה.
את נחמה עצמה לא רבים הכירו. דמותה הדומיננטית בחדרי חדרים ידעה לשמור על מידתיות מחוץ לכותלי בית הנשיא, ולא שכחה לרגע שהיא אשתו של הנבחר ולא ממלאת מקומו. היא ידעה להתנהל בזהירות, בלי להיסחף למעורבות יתר וגם לא להיעלמות יתר, כמו קודמתה בתפקיד.
הרבה סופר על נחמה ריבלין השבוע – על היותה הרוח הסוערת בבית, הזוכרת לגנאי את יריביו של בעלה לאורך השנים; התומכת באנשי רוח, המשתתפת במערכון "ארץ נהדרת" בהומור ובצניעות, בלי לנסות לתפוס את הפוקוס. ניכר כי זכויותיה רבות, אולם עיקר הצער הציבורי נבע מהשתתפות באבלו של ראובן ריבלין – לא הנשיא כי אם הירושלמי החביב, איש לא צעיר שתחזק זוגיות מרשימה ומעוררת כבוד לאורך עשרות שנים, ושעומד כעת בפני ימי התמודדות לא קלים עם אובדן חברתו לחיים, חברתו ממש.
החיבה שרחשו בני הזוג ריבלין זה לזו ניכרה במחוות ביניהם, והביאה להרכנת ראש משתתפת עם הנשיא האבל. השתתפות פשוטה, כזו שלרגע אחד מנתקת פוליטיקה וחשבונאות, ומסוגלת פשוט להצטער. יהי זכרה ברוך, וינוחם נשיא מדינת ישראל מן השמיים ולא יוסיף לדאבה עוד.
לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
