אין מפלגות חברתיות

במערכת הבחירות החדשה, לפחות בינתיים, אין אף לא מפלגה אחת שמתמודדת לכנסת עם דגל חברתי. מפלגת כולנו של כחלון, שהתמודדה בשתי מערכות הבחירות האחרונות עם סדר יום חברתי, נבלעה בתוך הליכוד. מפלגת גשר של אורלי לוי־אבקסיס, שהתמקדה בנושאי רווחה, הייתה רחוקה מאחוז החסימה בבחירות האחרונות וקשה להאמין שתתמודד שוב באופן עצמאי.

גם אם לא מסכימים עם האידאולוגיה שהציגו המפלגות החברתיות, אפשר לזקוף לזכותן השפעה מסוימת על נושאי השיח בתקופת הבחירות. נושא הדיור שכחלון הניף בזמנו, דרש מכלל המפלגות התייחסות לבעיה והצעת פתרונות. הצבת מערכת הבריאות במרכז הקמפיין של אורלי לוי, אילצה גם מפלגות אחרות להתייחס לנושא, לפחות בפאנלים ובראיונות.

הסיבה המרכזית להיעדרותן, גם הזמנית, של המפלגות החברתיות מהנוף הפוליטי, היא האווירה במערכת הבחירות האחרונה, שהאבק שהותירה טרם הספיק לשקוע. צריך להודות ביושר שהשיח החברתי נחל כישלון בבחירות. הוא לא הצליח להידחף בין הכותרות שעסקו באישיותו של נתניהו, במצב הביטחוני ובמערכת המשפטית. דחיקתן של הסוגיות החברתיות מהקמפיינים של הבחירות, וכישלונן בקלפי של כולנו, גשר ובמידה רבה גם של העבודה, השפיעו גם על החודש שלאחר הבחירות. במהלך ניסיונותיו של נתניהו להרכיב ממשלה, כמעט לא דובר על דרישות המפלגות בנושאי הבריאות, הרווחה, הדיור והחינוך.

באופן מפתיע אולי, סקר שנערך לקראת הבחירות האחרונות העלה שהשיקול המכריע אצל רוב הבוחרים הוא דווקא כן הנושא החברתי־כלכלי. 45% מהנשאלים בסקר של מרכז גוטמן, הפועל במכון הישראלי לדמוקרטיה, ציינו שזהו השיקול העיקרי עבורם – שיעור גבוה משמעותית בהשוואה לנושאי חוץ וביטחון (28%), דת ומדינה (11%) וחיזוק הדמוקרטיה (9%). עם זאת, כשאותם מצביעים נשאלו מהו לדעתם הנושא העיקרי שבסופו של דבר ישפיע על הצבעת הישראלים בבחירות, הביטחון תפס שוב את המקום הראשון, ורק אחריו הגיע התחום הכלכלי־חברתי.

למרות מצבה הכלכלי הטוב של ישראל, חלקים גדולים בחברה הישראלית מוטרדים מהפערים במערכת הבריאות, ממצב התחבורה הציבורית, ממחירי הדיור הגבוהים וממעמדם הנמוך של העובדים הסוציאליים. ובכל זאת, אותם אזרחים מוטרדים התייאשו כנראה מהציפייה שהסוגיות הללו יגיעו לכותרות וישפיעו על הבחירות.

וכמו בכל סוגיה אחרת שקשורה לבחירות בישראל בעשור האחרון, גם כאן אחת הסיבות המרכזיות להיעלמות השיח החברתי היא בנימין נתניהו. ראש הממשלה הוא עדיין המשפיע העיקרי על הקמפיין, לא רק של הליכוד. הוא עדיין מעדיף שכולם יעסקו בביטחון המדיני, או בסוגיית הביטחון האישי שלו בהמשך כהונתו. הדגל החברתי מונח בינתיים בקרן זווית, ומחכה למפלגה שתניף אותו.

רוח מדבר

בחגיגות המאה של ישראל, על פי התחזיות, מספר הנפשות במדינה יעמוד על כ־17 מיליון. החשש הוא שהמשך מגמת ההצטופפות הכלכלית באזור המרכז, והגעת מספר התושבים בו לשמונה מיליון, יובילו לקריסה של מדינת ישראל לאזור גוש דן, בעוד אזורי הפריפריה של ישראל יישארו הרחק מאחור.

הדוברים בכנס 'ישראל צומחת' שהתקיים השבוע בירושלים, ביקשו להציג תוכנית שתמנע את התסריט הזה, ותהפוך את אזורי הפריפריה למרכזי צמיחה כלכלית וחברתית שיובילו לפיזור האוכלוסייה. בכנס הוצגה לראשונה תוכנית חומש אסטרטגית שגובשה ביוזמת ח"כ ניר ברקת, בשיתוף עם פרופ' מייקל פורטר מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. התוכנית נבנתה באמצעות כוח משימה מיוחד שהוקם לפני כחצי שנה בשיתוף חוקרי פורום קהלת. מיכל שלם, מנהלת מיזם 'ישראל צומחת', שהובילה את כוח המשימה, טוענת שעד היום לא נעשתה תוכנית אסטרטגית מקיפה כזו, שמסתכלת על הפריפריה במשקפיים כלכליות ובמושגים של צמיחה.

הרעיון למיזם נולד אצל ברקת עוד בתקופת כהונתו כראש עיריית ירושלים. תוכנית כלכלית שבנה עבור ירושלים יחד עם פרופ' פורטר, זיהתה בעיר שני אשכולות תעסוקה – בתחום התיירות והתרבות, ובתחום ההייטק ומדעי החיים. יישומה המוצלח של התוכנית בירושלים הוביל את ברקת לצאת מגבולות הבירה ולבנות תוכניות דומות גם עבור הנגב, הגליל ויהודה ושומרון.

צוות 'ישראל צומחת' הסתובב במשך חצי שנה באזורי הפריפריה, מיפה את הכוחות בשטח ובדק מהם התחומים שבהם יש לכל אזור יתרון תחרותי. באופן כללי, בכל האזורים מדובר בתחומי תיירות והייטק, כשכל אזור מקבל את הגוון הייחודי שלו, בהתאם לתכונותיו. ברקת מסביר שההייטק והתיירות, בניגוד לתחומים אחרים, מגדילים את התל"ג ומהווים מקור משאבים תוספתי שניתן להשקיע חזרה בפריפריה הגיאוגרפית.

באשר לנגב, החזון של 'ישראל צומחת' מסמן, לצד פיתוח תיירות מדברית, את תחום הדזרט־טק, מונח חדש שהומצא על ידי אנשי המיזם ופירושו הייטק מדברי. הכוונה במילים פשוטות היא למצות את ייחודו של האקלים המדברי כדי לפתח, לייצר ובעיקר לייצא טכנולוגיות מדבר שמשלבות אנרגיה חלופית, מים וחקלאות. כשיורדים לפרטים, המיזם מציע, בין השאר, להעביר את הנגב תוך חמש שנים ל־100 אחוזים של צריכת אנרגיה חלופית, להביא חברות שמתמחות בפיתוח טכנולוגיות מדבריות, ולהטמיע טכנולוגיות חדשות אצל החקלאים במטרה שיעסקו יותר בייצור וייצוא ופחות בשוק המקומי.

לאנשי מיזם 'ישראל צומחת' ברור שהתוכנית שלהם לא תוכל לצאת לפועל ללא שיתוף פעולה של הממשלה, יחד עם מגזרים אחרים. שלם מסבירה שהתוכנית לוקחת בחשבון השקעה ממשלתית רחבה, שתתמקד בתחומים שבהם יש לאזורי הפריפריה יתרון תחרותי. לדבריה, השקעה משותפת של הממשלה, השלטון המקומי, המגזר העסקי והפילנתרופיה בהיקף של חמישה מיליארד שקלים, עשויה להגיע בתוכנית חומש לפעילות כלכלית של 25 מיליארד שקלים, וליצירת כ־100 אלף מקומות תעסוקה.

לצד החזון הגדול וההתמקדות בהייטק ובתיירות, מדגישים ברקת ואנשי 'ישראל צומחת' שהתוכנית שלהם להזנקת הפריפריה נשענת קודם כול על מרכיבים הכרחיים כמו פיתוח תשתיות בתחום התחבורה, שינויים בתחום הרגולציה, התאמת המערכות של ההשכלה הגבוהה לענפי ההייטק המדוברים, והחלת תקצוב דיפרנציאלי שיצמצם את הפערים במערכות החינוך. ללא הקומה הבסיסית של השקעה בחינוך ובתשתיות, גם התיירות וההייטק לא יצליחו להביא לצמיחה ולפיזור האוכלוסייה.