כבר מהרגע הראשון היה ברור שמדינת ההלכה, שקמה באישון ליל במקומה של מדינת ישראל, לא תהיה קלה לתפעול. ראש הממשלה הספרדי רצה שהטקס הרשמי והקראת מגילת העצמאות יחלו בדיוק בשקיעה – שהרי זריזין מקדימין, ויש להקדים ולומר את שיר השירים מילה במילה – ואילו ראש הממשלה האשכנזי, שכבר חשב על הקואליציה הבאה, דפק על השולחן ואמר שאין מצב ושחייבים לחכות 18 דקות ורק אז להתחיל בטקס רב הרושם. אחרי לא מעט פלפולים סביב שולחן הקבינט הוחלט על פשרה, והטקס אכן החל בדיוק שמונה דקות אחרי השקיעה.
אבל זו הייתה רק ההתחלה. ביומה הראשון של מדינת ההלכה דרש שר התחבורה תקציב מיוחד של מיליוני זוז חדשים (השקל הפך לפריט אספנות דקדנטי מהמדינה הסוררת הקודמת) לטובת הסבת מספרי קווי האוטובוס לאותיות. במקום קו 480 מתל־אביב לבירה, מעתה ייסעו האזרחים בקו ת"פ. השר חלם על קריאות בסגנון – "תגיד אחי, קו רפ"ב כבר עבר?" במרחבי ארץ הקודש, אבל ראשי הממשלה דחו את בקשתו למורת רוחו: "יש לנו דברים רבים אחרים לטפל בהם קודם, אפילו בתחום התחבורה", הם הסבירו לו. "אתה באמת חושב שאנחנו יכולים להמשיך עוד הרבה זמן עם אינספור שלטים המכריזים על העיר נתניה בלי הפרדה של קו בין שתי האותיות האחרונות?"
לא רק בממשלה נקלעו לבעיות וחיכוכים. שוטרי תנועה שעצרו נהגים בעוון מהירות מופרזת לא הצליחו להסביר בבית הדין כיצד עדותם לבדה יכולה להרשיע אדם אחר, שהרי על פי שניים עדים יקום דבר. עשרות אלפי דו"חות נפסלו בבת אחת כשהסנהדרין הכריעה סופית שהינשוף המשטרתי אינו מצטרף לעדות.
בתחום הרשתות החברתיות, יזם טכנולוגי בעל תושייה וחזון השיק במהרה אפליקציית היכרויות אקסקלוסיבית ששידכה בין נשים לבנים בכורים, שמתוקף צווי הירושה החדשים המקנים להם כפול מאחיהם הפכו במדינה החדשה לאוליגרכים בפוטנציה.
ועדיין, אלה היו זוטות לעומת המשימה הגדולה של מדינת ההלכה הרכה בשנים: הקמת בית המקדש. שר הבינוי והשיכון האשכנזי הורה לאסור על יהודים לבנות את הבניין הנשגב, מכיוון שכל עוד לא קיים בית מקדש אסור לעלות להר הבית. מקבילו הספרדי הוכיח מהרמב"ם כי אין מניעה לעלות על ההר, בטח לא כדי לבנותו מחדש. משבר קואליציוני פרץ בעקבות חוסר היכולת להגיע להסכמה, והבנייה נותרה תקועה. רק כשהתקרב חג הסוכות ועמו ההכרח לעלות לרגל, הושגה הסכמה: בניית קומה נוספת בין קרקע ההר לבניין עצמו, שתשמש כאולם אירועים רב־תכליתי שעל הדרך ישמש גם כחציצה ויאפשר ("בדיעבד!" כפי שהכריז בעיזוז השר האשכנזי, מה שרק הדגיש את תבוסתו המוחצת) את הקמת הבניין אחרי אלפיים שנות.
למרות כל הקשיים, בשלב מסוים היה נדמה שמדינת ההלכה מצליחה לעמוד על רגליה וללכת. אמנם בסנדלים תנ"כיים – בכל זאת, מה לנו ולשיקוצי ארצות הים בסגנון בלנדסטון – אבל בכל זאת לצעוד. הסנהדרין יישבה את המחלוקות הגדולות, ובכל עיר ועיר ישבו שרי עשרות, שרי חמישים ושרי מאות שהחליפו את מה שהיה ידוע עד לפני זמן לא רב כבית משפט לתביעות קטנות. אפילו כיבוש הארץ עד נהר פרת עבר בקלות יחסית. אבל אז הגיע הקש ששבר את גב הגמל (החיה שהפכה לסמל המדינה החדשה, כיאה לחזרה הכוללת לעידן התנ"ך): פולמוס הקטניות הגדול.
שבוע אחרי חנוכה הכריז ראש הממשלה האשכנזי כי בשבועות הקרובים יחל מבצע אדיר ממדים לניקוי כל המדינה מקטניות לקראת חג הפסח הראשון של מדינת ההלכה. "בשביל רגעים כאלה בדיוק הקמנו מדינת הלכה, והיא תלך לפי ההלכה. בארצנו הקדושה לא תיראה ולא תימצא שום קטנייה – מקטנה ועד גדולה".
ראש הממשלה הספרדי הגיב בחריפות, ולא רק בגלל מנת הפלאפל עמוסת הסחוג שאכל רגע קודם: "לא יקום ולא יהיה! ההלכה מתירה במפורש קטניות בפסח, ומדינת הלכה תלך לפי ההלכה".
מדינת ההלכה נקלעה למבוי סתום שאיש לא ידע כיצד להבקיעו. משלחות שלום וגיוס ופישור הגיעו מכל רחבי העולם, הצעות כאלה ואחרות הועלו ונפסלו מיד. הנורווגים אפילו ארגנו באוסלו מפגש סודי בין הצדדים הניצים, שזכה לשם הקוד "מבצע לפתית", אך ללא הועיל. הדיון ההלכתי הפך כמעט מיד למשבר חוקתי שתוצאתו טרגית: פחות משנה לאחר הקמתה התפצלה מדינת ההלכה למדינת ספרד ומדינת אשכנז.
עצירת ההידרדרות הייתה בלתי אפשרית. מדינת ספרד התפצלה כמה חודשים לאחר מכן לאוטונומיות קטנות וחלשות של עדות ונוסחים שונים ומשונים, ומדינת אשכנז כמעט התרוקנה מתושביה: לכולם, מתברר, היה דרכון אירופי בכיס, מוכן ליום סגריר. את חג הפסח באותה שנה כבר חגגו כל הצדדים בדיוק לפי אמונתם ודרכם המדויקת, אבל בלי מדינה.
ואז? אז הגיע בחור יהודי־הונגרי קצת תמהוני בשם הרצל, ובפיו חזון למדינה יהודית עצמאית. אבל זה כבר לפעם אחרת.
