תנו לנו עוד, אומרת הפרסומת של האזרחים הוותיקים המבקשים עוד זמן לחצות את הכביש. תנו לי עוד, אומר ראש הממשלה בנימין נתניהו. עוד כוח, עוד סמכויות, פחות התנגדות. לעיתים הוא מתאמץ להמציא תירוץ, למשל כשפיטר בשבוע החולף את השרים נפתלי בנט ואיילת שקד בתואנה שהציבור לא נתן בהם אמון בבחירות לכנסת ה־21, ולכן אין צידוק להשארתם במשרותיהם כשרי החינוך והמשפטים עד לכינון הממשלה הבאה. אבל לפעמים הוא אפילו לא טורח לתת סיבה, כמו בפיטוריו המפתיעים של קובי אלירז, יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות.
על פניו הסיבה ברורה: אלירז, הנושא משרת אמון עוד מימיו של שר הביטחון משה יעלון, שרד את חילופי הגברי במשרד ושירת בתפקיד כחמש שנים. בתפקידו עשה המון למען ההתיישבות, הגדיל ראש, יצר קשרי עבודה כנים ועמוקים עם ראשי מערכת הביטחון, עם גורמים במערכות המדינה, עם גורמי ממשל בארה"ב ועם ראשי ההתיישבות ביו"ש. הוא תפקד באופן יוצא מן הכלל. דלתו תמיד הייתה פתוחה, והנכנס בה מצא תשובות כנות וישירות. למרות חילוקי הדעות עם שרי הביטחון, בסופו של דבר עשה את דברם. הוא לא נחשב מרדן אלא אמין ונאמן, איש עבודה אמיתי, אוהב ההתיישבות.
אף שיעלון מינה אותו לתפקיד, ביקש השר אביגדור ליברמן מאלירז שיישאר במשרתו גם תחתיו. אין זה דבר של מה בכך במשרות אמון. גם נתניהו ביקש מאלירז להישאר בתפקידו לאחר שליברמן התפטר. אך לאחר מהלכיו של ליברמן בהרכבת הממשלה האחרונה, בא נתניהו והראה לליברמן עד כמה הוא כועס – ומי שנפגעו מכך בעיקר הם אלירז, באופן אישי, וההתיישבות כולה.
יהיה קשה להחליף את אלירז. מעטים מסוגלים להיכנס לנעליו, לעשות את מה שהוא עשה. מעטים בעלי היכולות האנושיות והמקצועיות שלו. אבל לנתניהו זה פחות חשוב. הוא בא להראות לליברמן מי הגבר כאן, והוא יורה בלי כיוון. במקומו ימנה יס־מן שיביט בו בהערצה עיוורת.
ועדיין, גם אם זהו מהלך פוליטי מקובל של חילופי צוות משרד, האופן שבו פוטר אלירז מעורר שאט נפש וחשש כאחד. על פי סביבתו של אלירז, שעבד עם לשכת ראש הממשלה בקשר יומיומי למען עם ישראל וההתיישבות, הוא פוטר באופן מיידי, מעכשיו לעכשיו. כשקיבל את הודעת הפיטורין, לקח לו זמן לא מועט להבין שלא מהתלים בו. מאז ועד עכשיו הוא מנסה להבין מדוע באמת פוטר. הוא יודע שפעל רק ביושר ובהגינות, ועשה המון בתפקיד הרגיש והמורכב הזה, ועשה כל מה שהתבקש לעשות.
אלירז אינו תמים, והוא מבין איך עובדת פוליטיקה. ועדיין, על פי סביבתו הקרובה, הוא פגוע עד עמקי נשמתו. אני משערת שאם היו באים אליו באופן מכובד יותר ונותנים לו תקופת הסתגלות מסוימת, מודיעים לו שעליו לפנות את מקומו לאיש אמונו של נתניהו, מודים לו מקרב לב על פועלו בחמש השנים האחרונות, הוא לא היה מופתע ופגוע כל כך.
שיכרון הכוח של נתניהו מסוכן. הוא שהוביל אותו להשליך את אלירז מהיום להיום ולזרוק אותו מכל המדרגות, בלי שעשה כלום. בעצם, למרות שעשה המון, ולטובה. שיכרון הכוח הזה הוא פרוז'קטור מהבהב לכולנו, בצירוף סירנות עולות ויורדות. מעבר לפגיעה בהתיישבות ובאלירז עצמו, מדובר בראש ממשלה מגלומן ושיכור כוח, שכמו שנהג עם אלירז הוא יכול לנהוג עם כל אזרח, בכל נושא. וכן, הוא יכול להתנהג כך גם עם ההתיישבות.
אין לי חלופה לנתניהו (בעיקר כי הוא לא השכיל לטפח יורש). אני עדיין חושבת שקרוב לוודאי שהוא הרע במיעוטו, אבל אסור בשום אופן להצביע לו ישירות, אלא לחזור הביתה, איש־איש לביתו: הימין החדש לימין החדש, מצביעי איחוד מפלגות הימין לביתם, וכן הלאה. אסור לתת לאיש הזה עוד כוח. הוא משתמש בו בערלות לב וללא הבחנה. עכשיו בידינו לאזן ולבלום אותו, לכוון אותו, כדי שמעשים כאלה לא יישנו, או לפחות יקרו פחות.
