חנה זלדה חזרה מן השוק נסערת, אומרת הבדיחה היהודית. היא סיפרה בהתרגשות לבעלה כי בשוק אומרים שהמשיח עומד לבוא. שלמה זלמן חשב לרגע והשיב: אל תדאגי, הקב"ה שומר עלינו. הוא הציל אותנו מהרבה גזרות וצרות, הוא יצילנו גם מזה. הייתכן שהנביא מבטיח "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה", ורבים נתקפים פחד וחרדה?
פרשני המקרא יאמרו, למשל רד"ק, כי יבוא יום ותכלה הרשעה מן הארץ, ולא יימצאו בתוכנו לא עושי עוולה ולא דוברי כזב וכל הארץ תימלא משפט וצדק. ופרשן שני יאמר, למשל אבן עזרא, שיעמדו בארץ שופטי צדק כבימי דוד ושלמה. ועל כך רעשה המדינה? הרי זה מוזר בלשון המעטה. כל יהודי שמתפלל חוזר ומייחל לכך שלוש פעמים ביום. הייתכן שיבואו יהודים ויקוננו על כך?
סערת המשפט העברי הדגימה לנגד עינינו בורות שאין כמוה. פוליטיקאי בכיר אחד איחל לראש הממשלה שירשיעו וידונו אותו על פי משפט התורה. אני הייתי מציע לנתניהו שיאמץ את ההצעה הזאת בשתי ידיים. על פי דין תורה הרי המוסד המפוקפק הנקרא "עד מדינה" בטל ומבוטל. זהו עד פסול מדרגה ראשונה. בדין תורה יש משקל משפטי רק לראיות ישירות מאת שני עדים כשרים, וכיוצא בכך. לנגד עיני הח"כ שאינו מבין ניצבו רק תמונות מן הסרטים, סקילה ומלקות בכיכר העיר.
עונשי מאסר אינם כלל בתפריט הענישה שבתורה, והסנקציות על עבירות ממון, אפילו על החמורות שבהן, הן ממוניות בלבד. "והשיב את הגזל אשר גזל". זהו ותו לא. נכון שבצד דין תורה אפשר לחוקק תקנות מגוונות שיאפשרו להעמיד לדין ולענוש בשלל נושאים ואמצעים. עבירות כמו הפרת אמונים, מרמה ושוחד ועונשים כמו פסילה והדחה ומאסר ראויים מאוד לניהול מדינה והן מה שקוראים בהלכה תקנות ציבור או "תקנות קהל", כמו חוקי הכנסת שיש להם מעמד הלכתי מחייב.
תורת ישראל מצטיינת בעיקר באתיקה ובהצבת נורמות מוסריות וערכיות. עקרונות היסוד של הצדק והמשפט העולמי והישראלי נוצקו בתורת ישראל. עקרונות החירות והשוויון, האחריות לזולת ולצדק חברתי, להכרעה דמוקרטית ולחופש הבחירה והדעה – כל אלה נוצרו ונבראו בדין תורה ובמשפט ההלכה. אם היינו רוצים לדרג את רשימת עשר יצירות המופת האוניברסליות של העם היהודי, הרי בראשן עומדת ללא עוררין תורת ישראל.
עקרונות מחייבים לרוב יש בתורה: ואהבת לרעך כמוך, ואהבתם את הגר, לא תשקרו, לא תגנובו, לא תלך רכיל בעמך, הקם תקים עמו, לא תעמוד על דם רעך, לא תונו איש את עמיתו ועוד. לאתיקה המחייבת הזאת אין ענישה בצידה, אבל כולנו יודעים את סופה של החברה אם חלילה תאמץ לה נורמות של סדום ועמורה.
אז למה נפלה חרדה על העם היושב בציון? מאיפה בא הדימוי הנורא למשפטי תורת ישראל? אין זאת כי אם בגלל הבורות הנוראה ובגלל תפיסת עולם לקויה ואבסורדית שדבקה במושג "משפט התורה" ועוד יותר במושג "מדינת הלכה". כל זה נובע דווקא משום שהחינוך הכללי בישראל, בבתי הספר ובייחוד בחינוך המשפטי האקדמי, התרחק כל כך מידיעת התורה לאמיתותה ומהכרת משפטיה לעומק, עד שהוא נדמה כמשפט עובדי אלילים צמאי דמים ורודפי אדם.
כמובן, לסערה הנוכחית יש הסבר קונקרטי יותר. יוסבר לנו שאם השאיפה ל"השיבה שופטינו כבראשונה" יוצאת מפי איש ציבור הטוען לכהונת שר המשפטים, אזי זה מפחיד. מה מפחיד? כבר אמרנו שזו משאלת לב יהודית ערכית ומוסרית מאין כמותה. האם יכול שר משפטים, יהיה מי שיהיה, לחוקק לבד חוקים? לחייב את הציבור במצוות כמו שבת וכשרות? להקים בתי דין הלכתיים שידונו על פי הלכות צניעות?
התפילה להשבת משפט התורה, שכל יהודי מתפלל בכל יום, היא בראש ובראשונה תפילה לעידן שבו רוח אמונה ויראת שמיים תקיף את כל הציבור היהודי, וגילוי רצון חופשי מתוך בחירה והזדהות עמוקה יביא את הציבור כולו ואת מנהיגיו לבחור בדרך התורה וההלכה באופן דמוקרטי רחב.
כמו ההזדהות עם צה"ל, כך יתפתח גם רצון רחב לקדם את התורה וההלכה לקיומו של הייעוד האלוקי "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". הייעוד הזה הוצע לבחירה חופשית פתוחה לכל העם היהודי בצאתם ממצרים בערב חג השבועות. כאשר התעורר חשד בדבר היעדרו של רצון חופשי, סברו חז"ל שהדבר מעמיד בספק את כל ההתחייבות. רק לאחר אישורה של הבחירה החופשית המודעת, מתוך רצון גמור ניתן הערך לאמירה המחייבת: "נעשה ונשמע". וכשם שאנו חוגגים את נתינת התורה כך נחוג בדרך התחייה והבחירה את תחיית משפט התורה.
אברהם גיסר הוא רב היישוב עפרה וראש מכון משפטי ארץ
