שיר השבוע: נ"ב

זוֹכְרִים הַוָּתִיקִים בְּנֵי דּוֹר עָבָר,

הוּא דּוֹר הַדֹּאַר,

וְשֶׁמָּא הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה גַּם אֶל הַנֹּעַר,

כֵּיצַד בִּשְׁנוֹת זֵעָה וָזֹהַר,

כְּשֶׁעָדַרְנוּ בַּבִּצּוֹת אוֹ הִתְגַּנְדַּרְנוּ בְּבּוּלְוָאר,

כָּתַבְנוּ מִכְתְּבֵי נְיָר בַּיָּד הַמְּיֻבֶּלֶת

וְהִכְנַסְנוּם מְבֻיָּתִים לְמַעֲטֶפֶת מְבֻיֶּלֶת,

וְאַף אָמַרְנוּ שֶׁאִם כְּבָר

מְסַנְגְּ'רִים אֶת הַדַּוָּר

נוֹסִיף עַל הַכָּתוּב אֵיזֶה שׁוֹבָל, אֵיזֶה שׁוֹבָר,

איזה בּוֹנְ־בּוֹנוּס וּמַתָּן וָמֹהַר,

כְּלוֹמַר אֵיזוֹ פִּסְקָה נוֹסֶפֶת נְשַׁרְבֵּט

וּמֵעָלֶיהָ נְסַמֵּן נוּן־בֵּית

שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: נִזְכַּרְתִּי בְּדָבָר.

פִּי־אֵס, בְּלַעַז. כִּי זֶה פַּס כְּבָר וּפָּאסֶה.

אִישׁ לֹא יִפֹּל מֵהַכִּסֵּא

אִם נְסַפֵּר שֶׁהַפִּי־אֵס וְהַנּוּן־בֵּית לְמַעֲשֶׂה

נוֹדְעוּ כְּסַךְ־הַכֹּל מִכְסֶה,

מַסְוֶה מֻסְכָּם שֶׁהַקּוֹרֵא מֵסִיר

וְכָךְ מַגִּיעַ אֶל אֲשֶׁר בַּסִּיר.

כְּלוֹמַר, אֶל עֶצֶם הַנּוֹשֵׂא.

עַכְשָׁו – סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה:

הָיֹה הָיָה מִכְתָּב קָטָן, מָרוּט וְגוּץ,

צוּרָה לוֹ שֶׁל תַּפּוּחַ עֵץ נָגוּס,

כֻּלּוֹ מֵצַר בְּרֹחַב הַצַוָּאר:

מִכְתָּב עַל דַּף מַחְבֶּרֶת שֶׁל עֶשְׂרִים שׁוּרָה בְּקֹשִׁי,

מֻבְלַעַת נִרְצָעָה כְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן

וּכְמוֹתָהּ נֶחְבֵּאת,

אֲבָל הִנֵּה נוֹסַף אֶצְלוֹ "נִזְכַּרְתִּי בְּדָבָר",

כְּלוֹמַר עָבְרוּ עָלָיו לְיֹשֶׁן

שָׁנִים נוּן־בֵּית,

קְרִי חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, כֵּן יִרְבּוּ,

חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם בּוּל,

וְהַנּוּן־בֵּית הַזֶּה אָרֹךְ מִן הַמִּכְתָּב כְּבָר, כְּמוֹ שֶׁ

גָּבוֹהַּ וְרָחָב הַשֶּׁטַח הַסָּפִיחַ

שֶׁמִּסּוּאֵץ וְעַד רָפִיחַ

עִם הַחֶרְמוֹן וְעִיר צִיּוֹן וְהָרָמָה וְהֶהָרִים וְהַבִּקְעָה

יוֹתֵר מִמְּדִינַת הַחֲלֻקָּה.

עַתָּה, מִשֶּׁהִגַּעְנוּ לְנוּן־בֵּית בִּירוּשָׁלַיִם,

וּבָרָמָה וּבֶהָרִים וּבַבִּקְעָה,

גּוּף הַמִּכְתָּב נִרְאֶה כְּהֶעָרַת שׁוּלַיִם

עַתִּיקָה.

וְלַדָּבֵק בְּקַוְקַוָּיו הַיְּרֻקִּים נֹאמַר: הַבֵּט,

יֵשׁ כְּבָר נוּן־בֵּית.

אָכֵן, כְּדַאי לְהִזָּכֵר שׁוּב בַּדָּבָר.

לְהִזָּכֵר כֵּיצַד לִפְנֵי שָׁנִים נוּן־בֵּית

הָיָה פֹּה צַר כְּחֶבֶל וְצַוָּאר.

לְהִזָּכֵר שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּד.

לִזְכֹּר אוֹתָם שִׁשָּׁה יְמֵי בְּרִיאָה

בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי שֶׁל שְׁנַת שִׁשִּׁים וָשֶׁבַע,

וְלֹא לִשְׁכֹּחַ גַּם גִּימַטְרִיָּה

וּלְחַשֵּׁב אוֹתָהּ לְשֶׁבַח:

כָּלֵב – נוּן־בֵּית בְּדִיּוּק מוֹנֶה,

וְכָךְ גַּם בֵּן,

אַךְ לֹא כֵן יְפֻנֶּה.

נ"ב

פִּתְאוֹם הַתּוֹבָנָה הַמְּאַבֶּנֶת:

קוֹרְאַי הַחָכְמוֹלוֹגִים יַחְשְׁבוּ נַ־פְתָּלִי בֶּ־נֶט

אוֹ שֶׁעַל נְ־תַנְיָהוּ בִּ־נְיָמִין פֹּה אֶסְתַּלְבֵּט.

לֹא. רַק אֶל הַשָּׁנִים כִּוַּנְתִּי בַּנּוּן־בֵּית.

אֲבָל… נוּ, שֶׁיִּהְיֶה, אִם זֶה עוֹבֵד.