"ישראל בדרך להפוך למדינת הלכה".
"וזה נורא!"
"לפעמים אני שואל את עצמי, איך הידרדרנו למצב הזה; איך יש בינינו אנשים שבאמת רוצים לוותר על הדמוקרטיה".
"הם אומרים שזו לא תוכנית מעשית, אלא חלום; חלום השמור ליום שבו כל עם ישראל ירצה מדינה כזו. והם אומרים שגם אז לא יוותרו על הדמוקרטיה".
"אז הם אומרים! אנחנו יודעים מה הם זוממים: הם רוצים להשליט עלינו במדינת ישראל כמה רבנים זקנים, שיהיו עליונים על נבחרי העם".
"אותי מדאיג במיוחד שכל זה מצטרף למאבק של נתניהו ואנשיו נגד הדמוקרטיה, ולניסיון שלהם להחריב את שלטון החוק".
"אתה כל כך צודק. מזל שיש לנו את בית המשפט העליון, את החכמים הזקנים הללו, שבולמים את נבחרי העם ואת המגמות המסוכנות שלהם".
"מזל. הם אומרים שזה לא דמוקרטי, אבל אנחנו יודעים שהם מדברים על דמוקרטיה פרוצדורלית שטחית, והדרך שלנו היא הדמוקרטיה המהותית".
"הכי מהותית. הרי לולא בית המשפט, גם חופש ביטוי כבר לא היה לנו כאן. בלי בית המשפט, עיריות לא היו תולות את דגלי הגאווה".
"טוב, זה לא בדיוק חופש ביטוי, כשבית המשפט מכריח את העירייה לתלות דגלים. העירייה הרי לא תולה את דגלי חב"ד בזמן המצעדים שלהם".
"אתה באמת משווה?! אתה רציני?"
"נו, אני צוחק".
"לרגע נבהלתי. הרי ברור שדווקא זה חופש הביטוי המהותי: להכריח את העירייה לבטא את העמדות הנאורות".
"ברור. ולולא בית המשפט, אף אחד מהעירייה גם לא היה תולש את המודעות שמכריזות שאבא ואמא זה משפחה. הן היו נשארות תלויות ברחוב, כאילו דמוקרטיה וחופש דיבור זה אומר שכל אחד יכול פשוט לבטא את דעתו. אתה יודע שאין אדם שתומך יותר ממני בחופש הדיבור ובריבוי דעות. אתה זוכר איך בהפגנה ההיא עמדתי על הבמה ודרשתי שכולם יקבלו את רשות הדיבור: גם אלו שעוינים את הכיבוש ואת המתנחלים ותומכים בחרם על ישראל, וגם אלו שעוינים את הכיבוש ואת המתנחלים אבל לעת עתה אינם תומכים בחרם על ישראל. אבל גם לזה יש גבולות. אסור שחופש הדיבור הפרוצדורלי יבוא על חשבון חופש הדיבור המהותי".
"תלישת מודעות זה חופש הדיבור הכי מהותי".
"אגב, שמעת שנתניהו הסכים לדרישת החרדים, שיהיה מותר להפריד בין נשים לגברים ברשות הרבים?"
"זוועה. איראן קטן עלינו".
"אם זה יעבור, הם יוכלו להציב מחיצות בין נשים לגברים במדרכות של תֿל־אביב, ולהכריח את כל הנשים ללבוש רעלות".
"טוב, האמת היא שלא על זה מדובר. הכוונה לאירועים של חרדים ודתיים, שרוצים להתכנס מרצונם החופשי בהפרדה בין נשים לגברים".
"כאילו שזה בסדר".
"לא, ברור שלא. זהו הרי חופש ההתכנסות במובנו המהותי: שדינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, היא שתקבע מי יכול לעשות אירוע ציבורי ואיפה ואיך. ואם גברים ונשים רוצים להתכנס בהפרדה, ולהציב ביניהם מחיצה, אז הם חופשיים לגמרי להישאר בבית".
"אתה יודע, חבר מהמילואים שמע אותי פעם מדבר על הנושאים הללו, ואמר שאנחנו לא מאוד עקביים; שאנחנו לא מוכנים לקבוע כללי משחק שיהיו נכונים לכולם".
"עקביות היא הערך החשוב ביותר, אבל עקביות היא לא ערך חשוב כל כך".
"ברור. אבל בעצם לא כל כך ברור".
"מה לא ברור כאן? אנחנו בעד הכרעות דמוקרטיות של נבחרי העם, כל עוד הם מכריעים מה שאנחנו רוצים. אנחנו מתנגדים לשלטונם של דיינים חכמים, אלא אם כן הם השופטים שלנו. מותר לתלות בכל העיר את הדגלים שמסמלים את ערכינו, ואפילו חייבים, אבל אסור לתלות את המודעות שלהם. אנחנו נגד סתימת פיות, סתימת פיות היא דבר נורא, אלא אם כן הפיות הללו מעצבנים אותנו. באופן אישי, אני לא מסכים לאף מילה מדברי האנשים הללו, אבל אני מוכן למות למען זכותם לומר מה שאני חושב".
"אתה בעצם אומר שבמבט שטחי אנחנו לא עקביים, אבל מבט מעמיק יגלה שדווקא זו העקביות המהותית".
"הנה, הבנת. בוא נלך הביתה, חם פה מדי".
"למה? בוא נחליט שרק מבחינה פרוצדורלית חם כאן, אבל מבחינה מהותית ממש קריר".
"את השטויות האלה תספר להמונים. יאללה, למזגן".
