שירה של עאהד תמימי\ מאת: מיכאל טוכפלד
מעולם לא שמעתי על חנה סנש
על אנה פרנק – שמעתי רק אמש
אבל אמא אמרה לי, עאהד, יא בינתי
אל יאהוד חכמים? בחייאת, אל תאמינתי
כי מאז ששבו חזרה לציון
נדפק להם משהו בסבך היגיון
השכל אבד, החכמה הפכה צינית
ודווקא אני, היא מי שכאן הבלונדינית
כן זו אני הילדה שעשתה אז כותרת,
כשהשכבנו עם אמא חייל של סיירת
שהתקפל שם בשדה
מפחד ומתאדה
לא ידע המסכן אם עליו להגן
על ראשו, על ידיו כי אולי יסתכן
אם יגיב רק טיפין
יעמוד הוא לדין
וכשנערות בגילי טועמות
נשיקות ראשונות בגינות
אני – לא אשכח טעמה
של הסטירה הראשונה
בעיניים רושפות
אש שנאה הן יוקדות
בגרתי, בעטתי, קיללתי, הרבצתי
קריירה עשיתי, סטירה לא החמצתי
והם מה עשו? רק עמדו בלי לזוז
וספגו וספגו כמו ח"כ בלי קיזוז
וואלה חכמים, אמרה לי אמא
הם יודעים כי אם רק יעשו צעד קדימה
יגמרו כמו זה המסכין עזריה
כי תגובה ראויה שם זה רק בתיאוריה
להם אנשי רוח ומשוררים
שכותבים ושרים, הצגות מעלים
שני גפנים, וסופרים ושחקן ועיתון
אחד גוב מצומק וגם שר ביטחון
זה עם זה הם ניצים
שמאלנים, ימנים
וברבות הימים
את שכמותי הופכים
לז'אן דארק, לחנה או לאנה
ומי אלה בכלל – לא אדעה
ואיך הוא שכח, אותו יונתן
להזכיר, ולו רק ברמז קטן
שאני, הגיבורה עאהד תמימי
מזכירה גם איך לא, את שרה גיבורת ניל"י?
וכך הכובש לעולם לא יכזיב
ויחייה כל הזמן את אותו נרטיב
אל יאהוד חכמים? איזו מין אובזרבציה
כשכל יום מתברר כי זו סתם אסוציאציה
במציאות אין לה שום, ממש שום אחיזה
לא יעזרו גם נובלים – עשרות או מאה
