אם ראש הממשלה לא יפעל בנושא בימים הקרובים, בעוד כשבועיים, עם פתיחת החופש הגדול, ייסגר שדה התעופה שדה דב בתל־אביב, וינותק צינור חמצן תחבורתי משמעותי של אילת ממרכז הארץ. תושבי אילת והבאים אליה יוכלו אמנם לטוס לעיר וממנה באמצעות נתב"ג, אבל אף אחד איננו מתכחש לכך שמיקומו הגיאוגרפי של נתב"ג, העומסים הכבדים וההתנהלות הבירוקרטית בתוכו, עומדים להאריך באופן משמעותי את זמן ההגעה בין אילת למרכז הארץ. נסיעה של כשעה וחצי מאילת לגוש דן צפויה להתמשך דרך נתב"ג כשלוש שעות. המחיר לכך עלול להיות כבד, ואף לעלות בחיי אדם.
על פי דברי ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, שדה דב הוא "התחנה המרכזית" של תושבי העיר שלו. מעבר לצרכים של השכלה, תעסוקה ותיירות, בכל יום נעזרים כ־150 חולים מאילת בשדה דב כדי לקבל שירותים רפואיים מבתי החולים במרכז הארץ. כ־80 אלף איש בשנה נהנים מהקרבה של שדה דב לבית החולים איכילוב. מדובר באנשים שנוסעים שעות כדי לקבל טיפול רפואי הנמשך זמן קצר, בין חצי שעה לשעה. הכפלת הזמן כתוצאה מהעברת הטיסות לנתב"ג, עלולה לגרום לחלקם להימנע מנסיעה ולסכן את חייהם.
אבל לא רק האילתים שנזקקים לשירותי הרפואה במרכז ייפגעו מסגירת שדה דב. גם תושבי אילת שנסמכים על שירותי הרפואה בעירם עתידים להיפגע מהמהלך. ד"ר אלדר ברקוביץ, מנהל בית החולים 'יוספטל' בעיר, אמר השבוע שכמחצית מהכוח הרפואי שלו מגיע לאילת בטיסות. רבים מהם כבר הצהירו שלא יגיעו ליוספטל אם זמן ההגעה שלהם יוכפל בעקבות הזזת קו הטיסה משדה דב לנתב"ג.
סגירתו של שדה התעופה אינה נעשית מסיבות ביטחוניות או לאומיות, אלא כדי לבנות כ־16 אלף יחידות דיור בתל אביב. ובכל זאת, גם ראש עיריית תל־אביב רון חולדאי מתנגד לסגירה מוחלטת של שדה דב ומציע תוכנית בנייה חלקית של 8,000 יחידות דיור שתאפשר לשדה דב להמשיך לפעול לפחות עוד כמה שנים, עד שתימצא אלטרנטיבה תחבורתית אחרת לאילת. אם שדה דב לא יפונה במועד, המדינה תיאלץ לשלם פיצויים לבעלי הקרקע שכבר מחכים שנים לפינוי השטח. אלא שעל פי התוכנית של חולדאי, הדירות שייבנו בתוואי המצומצם יניבו מספיק כסף כדי לפצות את בעלי הקרקע, וגם יאפשרו להמשיך את הפעלת שדה התעופה.
בכנסת ה־20 הובילו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיציק שמולי הצעת חוק שהצמידה את פינוי שדה התעופה האזרחי בשדה דב לפינוי שדה התעופה הצבאי, ודחתה את הפינוי בשנתיים. בהמשך החלו השניים לקדם הצעת חוק חדשה, התומכת במתווה שהוצע על ידי חולדאי להשארת פעילותו של שדה דב ולצמצום הבנייה במתחם. כדי למנוע תביעות של בעלי הזכויות בקרקע, הצעת החוק החדשה גם מעגנת את זכויותיהם של הבעלים כבעלי זכות ראשונים ביחידות הדיור שכן ייבנו. סמוטריץ' ושמולי הספיקו להחתים שבעים חברי כנסת על ההצעה, אבל הכנסת התפזרה וההליך נבלם. במשא ומתן הקואליציוני האחרון, איחוד מפלגות הימין הייתה היחידה שדרשה את השארתו של שדה דב.
מצדדי הפינוי המיידי של שדה דב מזכירים גם את המיליארדים שהמהלך אמור להניב, ונועדו לצורך העברת בסיסי צה"ל דרומה. ח"כ סמוטריץ' אומר על כך שניתן לייצר את אותו סכום באמצעות שיווק דירות בחלקים אחרים של תל־אביב. לטענתו, גם ללא תוכנית חולדאי אפשר עדיין לדחות את פינוי שדה דב. "עוד אין תכנון, ועד שיינתנו היתרי בנייה יידרשו לפחות ארבע־חמש שנים. בינתיים אפשר להתקדם עם התכנון בחלק המזרחי שרחוק ממסלול הטיסה. עד שיגיעו לתכנון החלק המערבי שקרוב למסלול, יעברו כשבע־שמונה שנים, ועד אז אפשר יהיה לבנות אי בים שמסלול הטיסה יימשך אליו מהחוף, כמו שנעשה במקומות אחרים בעולם". סמוטריץ' מזכיר שמהלך דומה נעשה בשדה התעופה בהרצליה, שהיה אמור להיסגר לפני כשנה וסגירתו נדחתה לשנת 2021 כדי לאפשר את איתורו ובנייתו של שדה תעופה חלופי. "לא לעשות בשדה דב את מה שעשו בהרצליה, זו פשוט מידת סדום", הוא טוען.
בסופו של דבר, הסגירה הצפויה של שדה דב היא משל עצוב ליחסי מרכז ופריפריה – מנתקים את צינור החמצן התחבורתי של אילת ממרכז הארץ, בשביל עוד פיסת נדל"ן בגוש דן.
שבוע הקריאה, לא הצריכה
אם לשפוט רק על פי אתר האינטרנט הרשמי של שבוע הספר, המופעל על ידי התאחדות הוצאות הספרים, הפריפריה היא לא ממש חלק מהחגיגה שהחלה ביום רביעי. מעבר לירידים הגדולים בשלוש הערים הגדולות, מופיעה באתר רשימת ירידים שכוללת 17 ערים ויישובים ברחבי הארץ. הרשימה מגיעה בדרום רק עד קריית־מלאכי, ובצפון רק עד צפון השומרון.
אלא שעם כל הכבוד להתאחדות הוצאות הספרים, הגיע הזמן לכפור בהנחה שאירועי שבוע הספר מותנים בקיומם של הירידים שלהם. ירידי הספרים של שבוע הספר בפריפריה וביישובים הקטנים כבר שנים אינם מהווים אטרקציה. הדוכנים שנפתחים במקומות הללו מציעים למכירה מגוון מצומצם של כותרים בהנחות לא מרשימות. מבצעים טובים אפשר למצוא לאורך כל השנה בחנויות הספרים ובאינטרנט. המעוניינים לחוות את חוויית היריד של שבוע הספר, ממילא לא מסתפקים בירידים הקטנים אלא נוסעים לירידים בערים הגדולות.
קיומו של שבוע הספר לא אמור להיות כרוך בהעמדת חמישה שולחנות שעליהם ספרים במחירים לא אטרקטיביים. ביישובים רבים השבוע הזה מצוין בדרכים אחרות – במפגשים עם סופרים, במופעי תיאטרון הממחיזים ספרים, בשעת סיפור, בהצגות לילדים וגם בדוכני החלפת או מכירת ספרים יד שנייה. עם כל הכבוד לחוויית הירידים הגדולים, לא בטוח שהאלטרנטיבה הזו מוצלחת פחות. בהלכות שבוע הספר לא מופיעה הלכה שמחייבת לציין את השבוע הזה דווקא ברכישת ספרים חדשים. בעידן המסכים, יש ברכה בכל אירוע שבמרכזו עומד מוצר שעשוי מנייר.
עם כל הכבוד לאינטרסים הכלכליים של המו"לים והסופרים, שבוע הספר צריך לעודד את תרבות הקריאה ולא את תרבות הצריכה. הדרך לקריאה לא חייבת לעבור בצומת ספרים. 
