"הגיע הזמן שכולנו נתאחד"
וכשאני אומר "כולנו" אני מתכוון לכל מי שנראה, מתלבש ומתפלל בדיוק כמוני.
"מימין לליכוד צריכה להיות מפלגה אחת בלבד"
שתעבור את אחוז החסימה. לצידה חייבות להיות כמובן עוד המון שלא, ואני אעמוד בראש אחת מהן.
"חייבים להפסיק לירות בתוך הנגמ"ש"
קרב יריות לוקח הרבה זמן ועושה המון רעש, בואו נפוצץ את הנגמ"ש כולו.
"יש רגעים שצריך לעצור"
ואני אקבע מתי יהיה הרגע הזה, כי אני המנהיג האמיתי ואתם חבורת לוזרים.
"הסקרים מוכיחים שאני מביא הכי הרבה מנדטים"
מינה צמח ערכה בשבילי את הסקר.
"תהום אידיאולוגית פעורה בין שתי המפלגות"
רק תן לי את המקום הראשון ואני מקים שם גשר לתפארת בתוך חמש דקות.
"דלתנו פתוחה תמיד בפני כל מי שרוצה"
רק מזכירים שהבית ממולכד, אבל ברוכים הבאים.
"אני בא למערכת הבחירות הזאת בענווה"
אתם יודעים שבלעדיי אין לכם סיכוי, כן?
"אני מקבל תמיכה עצומה מהציבור"
יצאתי אמש להליכה עם אשתי, הסיבוב הרגיל: מהמכולת, דרך מגרש הכדורסל, עד בית הכנסת והמזכירות, ובחזרה הביתה. פגשתי שלושה חברים שהקימו יחד איתי את היישוב וחתמו לי ערבות להקמת המפלגה. שניים מהם אמרו לי "יופי, תמשיך, אנחנו איתך", ואחד אמר שאני טועה ובגדול אבל הוא ידוע כאחד שאוהב סתם להקניט. בתוך תוכו גם הוא לגמרי איתי.
"קואליציה עם כחול לבן היא לא מילה גסה"
ואומרים שרק הליכוד יודע לעשות ספינים. נו שוין. הנה, תראו איך נתניהו ייבהל פתאום ממה שאמרתי ויחשוב שהציונות הדתית עשויה להמליץ על גנץ לראשות הממשלה. למה אומרים שפוליטיקה זה דבר מסובך? למדתי את רזי המקצוע ממש מהר.
"גוש הימין מעניין את הסבתא שלי", או "לא נצטרף לממשלת שמאל"
מה פתאום "שיניתי את דעתי אחרי שכשלתי בבחירות"? ידוע שמצוות כיבוד אב ואם חלה גם על סבא וסבתא, ומה שמעניין את סבתא שלי מעניין מאוד גם אותי.
"מה זה משנה מי במקום השלישי או הרביעי"
אני דורש את המקום השני, וחסר לכם שלא תתנו לי.
"הציבור מביט בנו ומצפה שנגלה בגרות"
הציבור גם ציפה שנוריד את שכר הלימוד המטורף במוסדות החינוך של המגזר, וציפה שנדרוש לבנות ביו"ש ובירושלים. יש לי תחושה שהציבור שלנו אוהב בעיקר לצפות, ואני מתכוון בהחלט להמשיך ולספק לו את זה.
"אני קורא לכולם להנמיך את הלהבות"
אבל חלילה לא לכבות את האש לגמרי, כי בלי איזו מריבה קטנה המגזר לא באמת יכול להתקיים.
"מה שצריך לעשות הוא צילום מצב, ולהופיע לבחירות עם אותה הרשימה בדיוק"
תראו איזה קטע, יצא שדווקא אני מוצב במקום ריאלי. אבל זה לא קשור, דיברתי בקטע עקרוני.
"אסור לחזור על הטעויות שהביאו אותנו למצב הזה"
ולכן נמצא במהירות טעויות אחרות ואפילו גדולות יותר, כדי להחמיר אותו.
"אנחנו לפחות עברנו את אחוז החסימה"
מעולם לא רצנו לבד כמפלגה נפרדת, ולעולם גם לא נעשה את זה. פחד אלוקים.
"138 אלף איש האמינו בדרכנו והצביעו לנו"
זרקנו לפח ארבעה מנדטים, אבל אולי מישהו הספיק לשכוח, לכו תדעו.
"גם ככה גוש הימין יזכה בבחירות"
לימודי היסטוריה הוא לא הצד החזק שלנו, ואין לנו מושג מה קרה למשל ב־1992.
"צריך לצאת מגבולות המגזר ולהיות בית פוליטי לכל עם ישראל"
יש מצב שחמישה דתל"שים יצביעו לנו.
"אני לא פוסל בלוק טכני"
אין לי שקל, המטה שלי מיואש לגמרי ולמעשה התפזר, גם לפי סקר שעשיתי אצלי בבית אני לא עובר את אחוז החסימה. שמישהו יציל אותי בבקשה ויסכים לצרף אותי למישהו, למשהו.
"והאמת והשלום אהבו"
יאללה מכות.
