שמתם לב? בערבי שלישי הופך ערוץ 13 לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, ובוחר לסקר שמורת טבע נכחדת: שבט מבועתי הדת. לתוכנית קוראים "גב האומה" ומגיש אותה ליאור שליין, שמאן השבט, המבועת עד עמקי נשמתו מכל מה שמריח ממסורת. כשצופים בתוכנית נדהמים: באמת? עדיין קיים שבט כזה? ועוד כל כך קרוב? האם אפשר לקחת את הילדים לראות אותו, או אולי אפילו ללטף?
התשובה היא שאסור, כמובן. זהו שבט נדיר מאוד, רגיש למגע, הנוהג להתחבא בשעות היום, ויוצא רק בשעות הלילה למועדונים אפלוליים. לעיתים רחוקות הוא יוצא מהשמורה המגודרת, ואת המידע שלו, המזין את פחדיו העמוקים, הוא שואב מהעיתונות, מהאינטרנט או משליחים מיוחדים (המכונים "תחקירנים" בלשונו) שיוצאים מהמקום המוגן ופוגשים את העם.
כשהשליחים חוזרים, כמו היונה של נוח, ומספרים מה ראו, מזדעזעים חברי השבט. הם מספרים שרוב העם מרגיש יהודי. זה לא אומר שהוא מקיים כל מצווה, אלא שבליבו פנימה הוא מרגיש יותר שייך לעם ישראל מלאדם האוניברסלי. והכי גרוע: טוב לו ככה. טוב לו מדי פעם לעשות קידוש, לשיר שלום עליכם, להגיד שמע ישראל לילדים לפני השינה, לפעמים אפילו לשמור על כשרות במידה זו או אחרת או להניח תפילין כשמתחשק. כששואלים אותו מה נשמע, הוא עלול לומר: "ברוך השם". ככה, מתפלק לפעמים. אף אחד בסביבה לא מתעלף. מי שמחוץ לשמורה לא מפחד להיות יהודי, ההפך: סבבה לו ככה.
אבל בניגוד לשמחה שהביאה אותה יונה זכורה לטוב, בשורת התחקירנים מזעזעת את השבט, שבוחר להתבצר עוד ועוד בעמדותיו, להגיף את התריסים, להגביר את להבות השנאה שכולה מבוססת על חצאי אמיתות ובורות בכל הנוגע לדת היהודית, ולהטיף לשנאה מבוססת פחד. מזל שלא נותרו הרבה כאלה.
שבט אומלל. אומלל שליין. מדי שבוע אנחנו צופים בלב נכמר בשבט שלם הבורח בצרחות מזהותו. כואב הלב. יש שתי אפשרויות בחיים שלמים המבוססים על פחד, שנאה ושקרים: או לדבוק בהם, בסכי עיניים ושנאה מסמאת, או להיות אורי זהר. אני תוהה במה יבחר שליין.
למי שלא צפה השבוע במסמך האנתרופולוגי המרתק הזה, אני מצרפת את תקציר הפרק. אנא, הרחיקו ילדים קטנים מהעיתון, אלו קטעים קשים לקריאה. "אנחנו רגילים שדתיים משחיתים שלטי חוצות עם נשים. הן הרי השליחות של השטן", קרא שליין והכליל את כל הדתיים כולם, כולל כולם. הפתרון שמצאו החשוכים הללו, אליבא דשליין, הוא להחליף תמונות של ילדות בפרסומות בתמונות של בובות. "זה סבבה להחליף ילדה בבובה, כי הכי גרוע הם ישכחו אותה בבימבה". הצילו. בא לי להקיא.
מה שליבה את חמתו של ליאור היה תצלומו של עומר אדם בתפילין, שהתפרסם בשער המגזין פנאי פלוס. התמונה התפרסמה בפרויקט יום העצמאות של המגזין, שבו התבקשו סלבריטאי ישראל להגיד מה הכי ישראלי בעיניהם. אדם אמר שמבחינתו תפילין זה הכי ישראלי, תשובה לא נכונה מבחינת שליין. ממש לא נכונה.
"כשעומר אדם חושב שלהיות ישראלי טוב זה להניח תפילין, להרים עיניים לשמיים ולנהל שיחה עם חבר דמיוני כמו איזה שני משוגעים", פצח שליין במונולוג נוטף שנאה, "כשעומר אדם לא מבין שיש מרחק מאוד קצר בין להניח תפילין ובין 'איפה כל החברות שלך? – במושב האחורי של האוטובוס', מרחק מאוד קצר בין 'אין מה לעשות איתה – היא בנידה'; כשעומר אדם אומר למאות אלפי המעריצים החילונים שלו, קוראי פנאי פלוס, שלהניח תפילין זה הדבר הכי ישראלי – זאת בעיה. להניח תפילין זה לא הדבר הכי ישראלי. אתה יודע מה? גם לא הכי יהודי. היהדות לא הייתה רוצה שתקשור משהו על יד שמאל, אתה עלול להיתקל בשעון ולגלות שאתה ב־2019".
נכון, יש הרבה דברים מעוררי ביקורת בציבור הדתי. אבל "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא". אני אסביר, ליאור: זה לא עובד. היהודים לא נעלבים ממך כי אתה בא משנאה. לא אכפת לנו אם אתה חילוני. זה סבבה לגמרי. אנחנו מקבלים אותך כמו שאתה. אבל אם בא לך להיות מבקר המדינה, ואתה רוצה שהביקורת שלך תשמע, בוא, תעשה שבת. תראה אותנו מקרוב. לא, שוב, אתה יכול להירגע, אין לנו שום כוונה להפוך אותך לדתי, די צפוף כאן ממילא ואנחנו אוהבים ריבוי דעות, אבל הבערות הזאת שלך מביכה. מי שטוען ש"הדת משאירה יותר ממיליון ישראלים בגטו של בורות ועוני, ומצמיחה גזענות סטייל נוער הגבעות", ולא מגמגם כשהוא אומר את זה, אין מצב שהוא דיבר באמת אי פעם עם שנואי נפשו.
