הכותרת הראשונה שניפק שר התחבורה הנכנס בצלאל סמוטריץ' הייתה מדינית. סמוטריץ' מבקש להחיל את הריבונות ביהודה ושומרון באמצעות המשרד החדש שלו. השר דיבר על ביטול המנהל האזרחי ועל הקמת מחוז יהודה שומרון במשרד התחבורה. זהו כמובן שלב מקדים או מקביל לביטול הרשות הפלסטינית ויצירת מדינה אחת ושני מעמדות של אזרחים בשטח הריבוני החדש של מדינת ישראל. נפלא.
סמוטריץ' כבר פירט את התוכנית האיומה שלו בוועידת האיחוד הלאומי בספטמבר 2018, אבל אז הוא היה חבר כנסת חצי־אופוזיציוני בסיעה קטנה, ולא שר תחבורה שמקבל לידיו נפח תקציבי עצום, השפעה גדולה ויכולת אמיתית לצאת ולבצע. סמוטריץ' מציע בעצם אפרטהייד רשמי בתהליך הבא: ישראל תחיל ריבונות על השטח במהלך חד־צדדי. הפלסטינים ייאלצו לוותר על השאיפות הלאומיות שלהם ויחיו במנהלות מוניציפליות מקומיות בלבד, שאותן הן יבחרו וינהלו באופן עצמאי.
לאורך השנים, לפי תוכנית סמוטריץ', בהתאם למבחן הנאמנות של הפלסטינים למדינת ישראל ונכונותם לשרת בצבא(!) אפשר יהיה לשקול את תושבותם, ואולי אף אזרחות. מי שלא רוצה לגנוז את שאיפותיו, "יקבל מאיתנו סיוע להגר לאחת ממדינות ערב הרבות". יש לו גם תוכנית פינוי־פיצוי, שהוא מכנה אותה "רנסנס מדיני". "התוכנית ההומנית קוראת לעידוד הגירה מרצון באמצעות פיצוי", כתב השר.
סמוטריץ' אינו חושש ממלחמה צבאית שתביא להכרעה, ואפילו מייחל לה. כעת יש לו אפשרות לחרחר את מלחמת המצווה הזו גם בקבינט המדיני־ביטחוני שאליו הוא מצטרף. הוא הרי רטוריקן מעולה, בעל כושר ביטוי ושכנוע נדירים שבעזרתם השאיר אבק ליריביו. ההסדר המדיני היחידי שמחכה לנו בסוף ההכרעה ברור, ואין בלתו. לסמוטריץ' אין בעיה להכפיף מיליוני פלסטינים לעליונות הישראלית. הוא מבין כי זהו דו־קיום שמבוסס על סוג של שעבוד, יחסים בין הסוס לרוכבו, ומי שלא נוח לו, שילך מכאן.
ואם עד היום אפשר היה להתייחס לסמוטריץ' כמו אל חברי כנסת בשוליים, כמו הרב יוסף בא־גד מימין או עופר כסיף משמאל, היום זה שונה, וקצת מפחיד. סמוטריץ' על הסוס והוא נפנה ליישם את התוכנית, שתביא את ישראל למחוזות קשים. השלב המעשי הראשון כאמור הוא להקים לתחייה את קצין מטה תחבורה, שיטפל בכל בעיות התחבורה והתשתית בשכם ובחברון, קלקיליה וטול־כרם, כמו בימי הממשל הצבאי לפני אוסלו.
לך תבין את ההיגיון בשליטה חדשה שמזמינה טרור נוראי. ישראל אוסרת על אזרחים ישראלים להיכנס לשטחי איי וסמוטריץ' רוצה להחזיר את כל הצבא לשם, ועוד כדי לעודד את הפלסטינים להגר מכאן. וזו תהיה רק ההתחלה. במדינה הדו־לאומית של סמוטריץ', אם חלילה תקום בסוף, ייאבקו בְּאלימות שני עמים, בעלי איבה דתית והיסטורית עמוקה על מעמדם. הישראלים והפלסטינים יאחזו בחוזקה זה בגרונו של זה, במקום להיפרד זה מזה.
סמוטריץ' מבקש לנצל, מבחינתו בצדק, את העמדות של הממשל האמריקני האוהד והמחבק. מאז הציג סמוטריץ' את תוכניתו במלון לאונרדו בספטמבר האחרון הממשל רק העמיק את הקשר שלו עם הימין הישראלי ההזוי. השגריר דיוויד פרידמן אינו שונה מסמוטריץ' במאום, וגם לא היועץ המדיני ג'ייסון גרינבלט שהצטרף אליו השבוע. שניהם תומכים בסיפוח שטחים והתנחלויות ביהודה ושומרון במהלך חד־צדדי. אז מה הפלא שהאמריקנים גם מקיימים עכשיו ועידה שהפכה לסדנה חד־צדדית בבחריין?
את סמוטריץ', פרידמן, גרינבלט וכל אבירי הסיפוח צריך לשלוח לסדנה בירושלים ולא במנאמה בירת בחריין. אנחנו תוהים מדוע הפלסטינים הפסיקו את פעולות הטרור המחרידות שביצעו בירושלים בסוף שנות ה־90 ובתחילת שנות ה־2000, שגבו מאות הרוגים ופצועים. אנחנו מניחים כי התיאום עם כוחות הביטחון הפלסטיניים, הקמת גדר ההפרדה, ההרתעה הישראלית או הכול ביחד מונעים את הפיגועים.
הרשו לי להציע פתרון נוסף. הפלסטינים לא צריכים בינתיים אוטובוס מתפוצץ ואזרחים הרוגים כדי לכבוש את העיר. ירושלים 2019 היא עיר דו־לאומית עם רוב ציוני רעוע, בנוסח שאליו מוביל סמוטריץ' את המדינה. ירושלים אינה יכולה להתקיים יום וחצי בלי הפלסטינים. בכל רגע נתון יש לפלסטינים הזדמנות מצוינת להשיג בעיר גם שליטה פוליטית באמצעות היתרון הדמוגרפי. גם הטמטום הישראלי מסייע כאן; אנחנו בונים חומת הפרדה, אבל מתקשים להיפרד ממאות אלפי פלסטינים שחיים מעבר לה ובשכונות הערביות האחרות, ושומרים בקנאות על תעודת הזהות הכחולה שלהם.
"חזון בוטח שמפריח רוח ונוסך תקווה, שזוקף את הקומה, הכבוד והגאווה", כך מכנה סמוטריץ' את תוכניתו. ובעצם, אין חזון מעורער מזה, שהורס את המדינה היהודית, ואת התקווה לעתיד נורמלי, ומכופף את הכבוד והגאווה לממדים של בושה לאומית, אם אכן תחול כאן הריבונות בסגנון האפרטהייד של שר התחבורה החדש וחבר הקבינט.
פוגע בעיקר בעצמו
הליכוד והחרדים החליטו החלטה נכונה. הם לא מגיבים לאביגדור ליברמן. הם נותנים לו להתבשל על קדרת השטויות שהוא מפיץ אחת ליום, שלושה חודשים לפני הבחירות. הם מבינים שאין טעם להגיב לכל מילה וכך לגרור את כולם לריב, שרק מסייע להחזיק את ליברמן בכותרות. הם יודעים שליברמן יכול עכשיו לקרקר, להחליף דעות, לשנות תזות, לשלוף רעיונות חדשים ולמחזר ישנים, אבל אם אף אחד לא יתייחס, הכול יתפוגג בחום של יולי־אוגוסט הבאים עלינו לטובה.
ליברמן יגיע לספטמבר, האנשים יחזרו מהחופשות לתוך קלחת הבחירות וליברמן ייאלץ שוב להמציא את עצמו מחדש. מי יודע מה יעמוד אז על סדר היום.
בכל מקרה, נדמה לי שליברמן רק מסייע לנתניהו שאותו הוא רוצה להפיל. איך בדיוק? הוא מחזק את הקשר בין נתניהו ובין החרדים. אויבו של אויבי הוא ידידי, אמרו פעם.
ליברמן גם מכניס מוטיבציה אצל החרדים, שיודעים שאילו היו משיגים עוד מנדט אחד, לא הייתה לליברמן שום משמעות. אגב, בצלאל סמוטריץ' נחשב אצל החרדים בעל ברית, שכמוהו לא היה להם מעולם במגזר הדתי־לאומי, והוא תומך בכל עמדה ובכל חוק שיביאו לכנסת.
וחוץ מזה, אם ליברמן יגביר את כוחו, ולא בטוח שזה יקרה, זה יהיה על חשבונה של כחול־לבן. אני לא רואה ליכודניקים שיעברו לליברמן בבחירות הבאות, ומובן שאיש מבוחרי המפלגות הדתיות, החרדיות, הערביות, או העבודה ומרצ לא יעשה זאת. אם כחול־לבן תאבד מנדטים זה יהיה בגלל ליברמן, וגם כאן הוא עובד בעצם נגד גנץ ולפיד ולמען נתניהו.
