לפני חודש בדיוק, כאשר החוק לפיזור הכנסת הטרייה הוכן לקריאה שנייה ושלישית, חברי הוועדה המסדרת של הכנסת ה־21 הרימו את ידם כדי לתמוך בחוק, תוך שהם ממלמלים איש לרעהו "זה ספין". איש מהם לא האמין שהכנסת החדשה אכן עומדת לסיים את תפקידה במהירות כזו, ושנתניהו לא יצליח, ברגע האחרון ולמרות הכול, להרכיב ממשלה. בחדר ישב גם היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, שהזהיר את הנוכחים: "אם חוק ההתפזרות יאושר, הבחירות לא יוכלו יותר להידחות. זה אל־חזור".
מאז, כאילו לא נאמרו הדברים מעולם, ניגשו אל ינון חברים מכל סיעות הבית כדי לברר אם בכל זאת אפשר להשיב את הנעשה. אך ינון, שבימים הקרובים צפוי להגיש את חוות דעתו בנושא, הבהיר שוב כי לא ניתן להחיות את המתים ולהחזיר לפעילות כנסת שפוזרה. אז איך בכל זאת הפך רעיון ביטול הבחירות מהשתעשעות של ח"כים עלומים לאירוע מתוקשר, ומשם למה שהוצג כיוזמה של יו"ר הכנסת שזכתה להתייחסות חיובית מראש הממשלה? לנתניהו פתרונים.
סקרי המנדטים שהוא רואה בשבועות האחרונים אינם מנבאים טובות לליכוד בכלל, ולגוש הימין בלי ליברמן בפרט. נתון נוסף וחד־משמעי שעולה מהם, ושמבחינת נתניהו הוא מדאיג לא פחות, הוא שהציבור כועס על סבב הבחירות הנוסף, מבין מי גרם לו, והוא לא הולך לשכוח את זה כל־כך מהר. הבעיה היא שאת אותם סקרים ראו גם בכירי כחול־לבן, וגם בעקבותיהם הם גלגלו מכל המדרגות את הספין התורן לביטול הבחירות מבית היוצר של הליכוד.
אם נקפוץ לשורת הסיכום, מי ששולט בסדר היום התקשורתי הוא שמנצח בבחירות. מאז פיזור הכנסת, ליברמן שולט בלו"ז הישראלי ביד רמה. הוא מציף בכל הזדמנות נושאי דת ומדינה, ובעיקר את השותפות העתידית של נתניהו עם קואליציה דתית ולא מגוונת, שמרתיעה מצביעי ליכוד רבים (כמה מנדטים טובים, על פי הסקרים שהזכרנו). מי שסייע לו ביצירת סדר היום הזה שלא בטובתו, היה השר בצלאל סמוטריץ' שבערב יום ירושלים הגה מול המצלמות ברעיון מדינת ההלכה.
עם התרחבות העיסוק בניסיון לבטל את הבחירות, הבינו בליכוד שהם הורגים כמה ציפורים במכה. ראשית, סדר היום חוזר לשליטת הליכוד ומתרחק מאזור הפריחה של ליברמן. שנית, הם מייצרים תודעה שלפיה הליכוד ניסה בכל כוחו למנוע את הבחירות (אחרי שכפה אותן), אך בשמאל סירבו. שלישית, הם מערערים בעקביות את רביעיית כחול־לבן, שחלקים ממנה מעוניינים לרכך ולנסח מחדש את היחס לנתניהו לקראת הבחירות, ואילו חלקים אחרים ממשיכים להתעקש על המסר "רק לא ביבי". ואם בסוף המהלך עוד יצליח, ויימצאו שם גם מי שיאמרו "כן" לרעיון ביטול הבחירות ולישיבה עם נתניהו? אדרבה ואדרבה.
החסות שפרס אדלשטיין על המהלך מלמדת שהוא לפחות מעוניין שהספין יהפוך לאירוע של ממש. הוא שולח את נתניהו וה"שותפים" העתידיים לשולחן המשא ומתן כבר עכשיו – להגיע להסכמות על הרכבת ממשלה, ורק אז להצביע על ביטול פיזור הכנסת. "האחריות עליי", הדגיש אדלשטיין השבוע, לאחר שהכין את המתווה והעביר אותו לעיונם של כל ראשי המפלגות. "אני לא חושב שיש משפטן אחד שיעמוד מול 80 חברי כנסת שירצו בכך, עם תמיכה ציבורית". בנוגע לסוגיה המשפטית מצטט אדלשטיין את שופט בית המשפט העליון יצחק עמית בנוגע לעתירות נגד פיזור הכנסת, שאמר כי "אנחנו נמצאים על קרקע בתולית", כלומר במציאות נטולת תקדימים.
על פי מתווה אדלשטיין, נשיאות הכנסת תפנה לוועדה המסדרת ותודיע שיש שינוי בנסיבות; הוועדה תבטל את פגרת הבחירות, והכנסת תוכל לחוקק בתוך שעות את החוק לביטול פיזור הכנסת. נתניהו, שרואה את משפטו הולך ומתקרב, רוצה להגיע לשם כראש ממשלה, אולי כדי לזכות בעסקת טיעון טובה יותר. אם הוא יכול לעשות זאת עכשיו ובלי בחירות, הוא ישמח לבטל אותן כבר עכשיו.
