הזמן הפוליטי, כך נדמה, מתקדם לאחור. אם בשאלת הבחירות וביטולן, ואם בבית היהודי, שם מתעקשים לחזור על כל טעויות הרכבת הרשימה מהחורף. במקום לחתום על הרשימה כמו שהיא וממנה להתקדם לחיבורים נוספים – ממנים שם צוותים, בוחנים חלופות ומתחילים הכול ממש מהתחלה. וכשחוזרים להתחלה, בעיות שבות ומתפוצצות.
איתמר בן־גביר, מראשי עוצמה יהודית, שהודיע השבוע כי הוא מפרק את השותפות עם הבית היהודי, הקדים רק במעט את בכירי המפלגה השותפה, שמתכוונים לתת לו הפעם מקום אחד בלבד בעשירייה. שם טוענים כי על פי בדיקה שערכו, עוצמה יהודית תרמה לאיחוד מפלגות הימין בין 15 ל־20 אלף קולות בלבד. בן־גביר מצידו מנופף בנתונים הפוכים, שלפיהם הוא הביא לא פחות מ־70 אלף קולות. בהתאם לכך הוא דורש שני מקומות בשמינייה, אחד מהם בחמישייה הפותחת.
בן־גביר מונה שורת פעולות מצד הבית היהודי שהובילו אותו לבחון באחרונה שותפויות פוליטיות חלופיות. בין היתר הוא מאשים כי ראש מטהו של הרב פרץ, יובל צור, ביקש להעביר לידי הבית היהודי את תקציב הח"כ של סיעת עוצמה יהודית במקרה של חוק נורבגי, לא ברור בדיוק כיצד. עוד הוא טוען שעוד בימי המשא ומתן הקואליציוני עם הליכוד, ניסו להסביר לו מטעם הרב פרץ כי היו"ר רוצה ללמוד את הזירה הפרלמנטרית ואת תפקיד הח"כ, ולכן החוק הנורווגי יופעל עבורו רק בהמשך הדרך. כעת בן־גביר הפסיד לא רק את כס הח"כ המובטח, אלא גם את מימון הבחירות שהוא מביא עימו.
על דבר אחד בן־גביר יכול להודות לבית היהודי ולראש הממשלה: גם אם השותפות קצרת המועד הזו תבוא אל קיצה בקרוב, היא כבר הסירה ממנו את אות הקין הכהניסטי. המחשה לכך ניתנה בשפע הראיונות והכותרות הראשיות שהוא זכה להן השבוע, בעקבות טענותיו כלפי שותפיו הפוליטיים.
וכאשר בבית היהודי לא מצליחים לסגור את החיבור הקיים עם האיחוד הלאומי ועוצמה, לא פלא שאיילת שקד טסה לחופשה משפחתית, ונפתלי בנט מכוון לחיבור עם פייגלין. השיחות בין אנשי פרץ ושקד לא מצליחות בינתיים להמריא. לא סייעה לכך שיחת הטלפון של הרב אלי סדן, שליח מטעם עצמו שבה הבהיר למקורבי שקד את עמדתו כי כאישה חילונית היא לא תוכל לעמוד בראש איחוד הימין. גם אנשיו של פרץ מנהלים שיח דומה, מנותק מהזירה הפוליטית. לא שואלים איזה הרכב יביא יותר מנדטים על פי הסקרים, אלא מה מקומה הערכי של שקד ברשימה.
בבית היהודי אומרים שהם מחכים להחלטת שקד בנוגע להצעה שהוגשה לה לקבל את המקום השני באיחוד, אך שקד, בעקבות בנט, החליטה גם היא לתפוס מרחק עד להתבהרות התמונה הפוליטית. בינתיים, כך נראה, התקבלו אצלה שתי החלטות: אחת – לא להתברג בתוך הבית היהודי אלא לחבור אליה לבלוק טכני ממפלגה נפרדת; ושנייה, לייצר רשימה של אנשים ולא להגיע לחיבור לבדה. במקביל היא לא מפסיקה לבדוק את הסיכויים לשיבוץ בליכוד, למרות הכול.
בינתיים בנט ממשיך לעשות קולות עצמאיים ולרוץ עם הימין החדש גם ללא שקד. היעד מבחינתו הוא הגעה לבחירות עם שתי מפלגות ימין: מפלגה דתית חרד"לית בהובלת פרץ וסמוטריץ', ומפלגה ליברלית על בסיס חיבור של פייגלין והימין החדש. הסקרים שנערכו עד כה מראים כי חיבור כזה משאיר את כל הפייגליניסטים בפנים, ומבריח רק כרבע מבוחרי הימין החדש. בשבועות הבאים יצטרך בנט לשוב ולבחון את צעדיו בהתאם להחלטותיה של שקד – עם השותף לשעבר או בלעדיו, לאיחוד הימין או לליכוד. הבעיה היא שבזמן שבבית היהודי ימשיכו לחכות להחלטותיהם של המנהיגים לשעבר, הם עשויים לאבד בזה אחר זה את השותפים הקיימים.
