אהוד ברק לא האמין שזה קורה לו. אחרי שבבחירות האחרונות הוא נותר לבסוף מחוץ למגרש הפוליטי והסתפק בקרבות ציוצים, נחתה לפתחו הזדמנות שנייה. הפעם הוא לא התכוון לתת להן לחלוף על פניו, ולא המתין בצד עד שיקראו לו לחזור. למרות הלחצים מצד רעייתו, שהעדיפה לראות אותו ממשיך בתפקיד הפרשן הפוליטי, ברק החליט לפני שבועיים שהפעם הוא קופץ חזרה למים.
תחילה הוא גייס לצדו את מזהה התהליכים האלוף במיל' יאיר גולן, ובהמשך הצטרפו קובי ריכטר ופרופ' יפעת ביטון. עוד שתיים מחזיקות הזמנה ביד: ח"כ לשעבר איילת נחמיאס־ורבין, ואמילי מואטי, מקום 18 ברשימת העבודה בבחירות האחרונות.
ביום רביעי ניתן האות. ברק עקב מקרוב אחר ניסיונותיו של נתניהו למנוע את הבחירות, ובמסיבת עיתונאים שהתארגנה במהירות הודיע רשמית שהוא יוצא לדרך, עדיין בלי שם למפלגתו החדשה.
במשך דקות ארוכות הוא נאם בלהט שכמותו לא נשמע כבר שנים בצד השמאלי של המפה, על הצורך במנהיגות אחרת, בחיבורים בשמאל וכמובן בהפלת נתניהו. שעתיים לפניו נשא גנץ נאום דומה למדי, אך חיוור. כאשר ברק אמר את הדברים היה נשמע שהוא באמת מתכוון לכך, ושהוא הולך לעבוד קשה. ובכל זאת, בינתיים מדובר בבשורות טובות לנתניהו, שעשוי להביט מהצד ולראות כיצד ברק מזנב בכחול־לבן ושולל מהם את האפשרות להמשיך להיות המפלגה הגדולה ביותר.
ברק דיבר על חיבורים והתכוון כמובן למרצ ולעבודה. בשתי המפלגות הללו בוחרים יו"ר חדש בימים אלה, אך על פי תוכניותיו של ברק, המנהיגים החדשים יתפסו את המקומות השני והשלישי בחיבור הגדול שיציל את העבודה ומרצ מכיליון פוליטי, כאשר הוא עצמו עומד בראש. הסקרים, כנהוג בשלב הפריצה, לצידו, אך עד הגשת הרשימות יש עוד כחודש. במפלגות השמאל הקטנות יספקו בשבועות הקרובים מופע זהה לזה שמתחולל לאחרונה בשורות הימין: חשיבותם של החיבורים, על רקע קרבות האגו.
ברק מגיע למלחמה הזו עם מטען צד היסטורי של מהומות ואינתיפאדה ברזומה, וגם מו"מ כושל ואסוני עם ערפאת בקמפ־דייוויד. לא נותר לו אלא לקוות שהייאוש ומשבר המנהיגות בשמאל עמוקים כל־כך, עד שהמחנה יסלח לו על הכול בתקווה שהוא יביא את הגביע הקדוש: חזרה לשלטון.
