בהנחה שביטול הבחירות הוא רק בלון ניסוי של הליכוד, הצהרותיהם של בכירי כחול־לבן כי לא ישבו עם נתניהו מחזירות את סדר היום לאזור הנוחות של ראש הממשלה: עיסוק פרסונלי בשאלת המנהיג הבא. לא דת ומדינה, הגירעון העצום או נושאי ביטחון; כן ביבי, לא ביבי. הם גם מרחיבים כאמור את הסדקים בתוך המפלגה בנוגע לשאלת המנהיגות של גנץ, הרוטציה עם לפיד וסוגיית הישיבה עם הליכוד.
יעלון ולפיד כבר הספיקו לקיים סולחה מאז שהרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר צוטט באומרו כי יש לבטל את הסכם הרוטציה על ראשות הממשלה. זה לא שהוא הפסיק לחשוב כך, אך כרגע השניים הגיעו להבנות. בכיר במפלגה ניסח זאת השבוע כך: "בוגי הוא מחלקת חדשנות במפלגה, ולפיד הוא בשימור לקוחות. לפיד שומר על הבייס של המצביעים מהמרכז־שמאל, ואילו בוגי קורץ לקהלים בימין. הם ישבו יחד כדי לראות איך זה עובד, וזה יעבוד". לו יהי. על מהלך אחד שניהם מסכימים, בניגוד אולי לבכירים אחרים בכחול־לבן: ההכרזה על נתניהו כשותף לא לגיטימי מבחינתם.
השמירה על מבנה המפלגה נוכח האיומים משמאל (אהוד ברק) ומימין (ליברמן) הופכת להיות האינטרס העליון של כחול־לבן, בדרך למלחמת ראש בראש עם הליכוד על הרכבת הממשלה הבאה. כדי שמבנה הכלאיים השברירי ימשיך לתפקד, כולם שם יצטרכו לעשות פשרות. גרמן ושלח יחיו עם האידיאולוגיה של סיפוח שטחים וירושלים מאוחדת, יעלון ואנשיו יתמכו בשתיקה בהסכם הרוטציה בין גנץ ללפיד, וכולם יחד יסכימו ש"גם אם בני גנץ לא המנהיג האולטימטיבי, המכלול שלנו (קרי, רשימת כחול־לבן) עדיף על המכלול שלהם (נתניהו ורק נתניהו)", כלשונו של אחד מאנשי המפלגה השבוע.
