בבחריין נערך השבוע אירוע הנורמליזציה הגדול ביותר אי פעם בין ישראל למדינות ערביות. גם עיתונאים ועיתונאיות מהשמאל לא נשארו אדישים למתרחש, ושיגרו משם ציוצים בסגנון "בלי ציניות, זה מדהים".
בד בבד התארחה בירושלים פסגה ביטחונית חשובה בין היועצים לביטחון לאומי של ישראל, של ארה"ב ושל רוסיה – שתיים משלוש המעצמות החשובות בעולם – שעסקה בעתיד האזור. ועוד משהו שקרה השבוע: שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן הצהיר בריאיון רדיו ש"ברור לכולם שלא ייתכן תרחיש שבו מדינת ישראל תיסוג מכל יהודה ושומרון".
כעת, קחו נא את עצמכם שלוש שנים לאחור. לא יותר. אם מישהו היה אומר לכם אז שאחד משלושת האירועים שתוארו לעיל התרחש במציאות, הייתם מבקשים ממנו בדחילו ורחימו ללכת ולטפל בעצמו פסיכיאטרית. והנה, שלושת הדברים הללו קרו גם קרו, ובטווח זמן של ימים ספורים.
למדינת היהודים יש שלל בעיות שצריכות מענה, ויפה שעה אחת קודם. הגירעון התקציבי חייב טיפול דחוף לפני שיחריב את ההישגים הכלכליים המפוארים שהושגו כאן בעשור האחרון. הפקקים נוראיים. מחירי הדיור ממשיכים להיות פצצת זמן שמציבה סימן שאלה מטריד על יכולותיו של הדור הבא לגור אי פעם בדירה משלו. ויש עוד נושאים טעונים שיפור. מדינה אינה אוטופיה ולא פרק של הטלטאביז.
ואחרי שאמרנו את זה, אין דרך להכחיש את העובדה שאנחנו נמצאים בנקודת זמן מדהימה – אין מילה אחרת – מבחינת המעמד הבינלאומי של מדינת ישראל. ולא פחות מזה, בחלון הזדמנויות היסטורי לממש את מדיניות הימין.
בשנת 2011 טבע אהוד ברק את המונח "צונמי מדיני". תקוותו של השמאל הישראלי, שכמו נחום־תקום צץ גם השבוע והקים מפלגה חדשה, התריע לפני יותר משמונה שנים: "לקראת חודש ספטמבר אנו עומדים בפני צונמי מדיני שרוב הציבור לא מודע אליו. יש תנועה בינלאומית שתכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. זאת טעות לא להבחין בצונמי הזה. הדה־לגיטימציה של ישראל באופק, גם אם האזרחים לא רואים זאת". נו, האזרחים הבורים כרגיל לא רואים שום דבר, ורק אהוד החכם באדם רואה למרחוק.
אחרי הנחשול שטבע בדרך ולא הגיע לחוף, הגיע עידן "הבידוד המדיני". בעיתון הארץ למשל נכתב ב־2014 ש"לנתניהו אין באמת פתרון לבידוד המדיני העמוק שישראל נקלעה אליו בעת כהונתו כראש הממשלה". והנה, עינינו רואות כי למציאות יש דרכים משלה לומר שהדרך השמרנית – כן, גם זו שדבקה ביהדות המסורתית בכל הקשור לשמירה על ארץ ישראל – היא זו שבסופו של דבר עובדת ומנצחת. ברור שלבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ב־2016 יש קשר לשיפור מעמדה הבינלאומי של ישראל, אבל גם לפניו המדינה לא באמת הייתה בבידוד או בנחשול מדיני. עובדה שהצלחנו לצלוח שמונה שנות ממשל אמריקני עוין בשמירה על כל נכסינו האסטרטגיים.
ומה אנחנו עושים בתגובה אל מול כל הטוב הזה? כמובן, משתכשכים במי אפסיים של בחירות חוזרות וביטולן, מריבות מטופשות על מי יוביל את המפלגה הזאת ומי יצטרף לרסיס הסיעה האחר. במקום שתהיה לנו היום ממשלת ימין יציבה שמתחילה לפעול במציאות הכי נוחה שאפשר לדמיין, נגררנו לסחרור פוליטי מיותר שמשתק את כל המערכות. איזה בזבוז, איזה ייאוש. ומה שמעצבן ומטריד יותר מכל דבר אחר הוא הפער הבלתי נסבל בין ההצלחות הכמעט בלתי נתפסות במישור הבינלאומי ובין הדשדוש ובטישת הרגליים בשלולית העכורה של הפוליטיקה המקומית. ואל נא תתחילו עכשיו עם "אבל ליברמן אשם". זה כנראה נכון נקודתית, אבל ליברמן לא היה יכול לעשות את מה שעשה לולא הימין הפוליטי כולו היה מנוהל ברשלנות.
לא אנחנו המצאנו את השניות הזאת, את היכולת להיות מצוין במשהו אחד וגרוע מאוד במשנהו. מ"שני גויים בבטנך" דרך "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד" ועד לישראלים שמנחיתים (כמעט) חללית על הירח ובה בעת משליכים זה על זה כיסאות בקטטות ענק. בכל אחד מאיתנו יש טוב ורע המשמשים בערבוביה, וזו דרך העולם. אבל בתקופה האחרונה, לפחות בכל הקשור לפוליטיקה הישראלית,
הערבוביה הזאת קיצונית מדי ומעוררת מחשבות נוגות. כשבאותו שבוע אנחנו מצליחים להגיע לשיא מדיני, וממש באותן שעות מתגלה כל מה שרקוב בפוליטיקה הפנימית והקטנונית, זה שובר את הלב.
אני מאלה שמאמינים שרוב הפוליטיקאים באמת באים מטעמים אידיאולוגיים נכונים. הם רוצים לעשות טוב. תמיד יהיו אופורטוניסטים שהדבר היחיד החשוב להם הוא הם עצמם, אבל מדובר במיעוט. לפוליטיקאים הישראלים יצא שם הרבה יותר גרוע מכוונותיהם האמיתיות. ואיכשהו, למרות זאת, יצרם גובר עליהם בתקופת בחירות, והם מתנהגים בחוסר אחריות משווע. זה מתסכל, ובעיקר את הציבור הימני שיודע כי הרוב בידיו. כל מי שקורא מעת לעת בפייסבוק רואה בשבועות האחרונים את הפער האדיר בין התנהלות הפוליטיקאים בימין ובין רצון בוחריהם. והרצון הזה אינו מוגזם, לא מופרך וגם לא מסובך: תתאחדו, תנצחו ותתחילו לפעול למען האינטרסים שאתם ואנחנו מאמינים בהם. איך הצלחנו לסבך את הכול, להפוך לחצי רפובליקת בננות שנשענת על ממשלת מעבר חצי מתפקדת הרבה יותר מדי זמן?
הימין חייב להתעשת. אני לא יודע אם זה אומר לערוך את הבחירות במועדן החדש או לבטל אותן, באמת אין לי מושג. אבל דבר אחד אני יודע: ישראל נמצאת מהרבה בחינות באחת התקופות הטובות בתולדותיה, אם לא הטובה שבהן, ונציגי הימין מצליחים לבזבז אותה. וזה חייב להיפסק.
