משפחת קושנר המורחבת חגגה בשבת שעברה במצפה־רמון בר־מצווה לאחד מצאצאיה. הבן המפורסם ביותר במשפחה, ג'ארד, לא הגיע. כנראה היה טרוד בהכנות האחרונות לוועידה בבחריין ובליטושים האחרונים של הפרק הכלכלי בתוכנית המאה של חותנו. המסמך פורסם בשבת, ולשעה קלה גרר קריאות התפעלות מכל עבר. הימין הוקסם מרעיון התמחור הכספי של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, כי הוא הרבה יותר זול מהתמחור הטריטוריאלי; השמאל – מהאופי הפרטני של המיזם. ממשל טראמפ התגלה פתאום כמי שיודע להיות נדיב גם כלפי הפלסטינים, לא רק כלפינו.
נדיב מאוד אפילו. נשיא ארה"ב מרעיף שפע של מתנות על השכנים העוינים שלנו: הון עתק של 50 מיליארד דולר, שלל השקעות זרות, הכרה למעשה בבעלותם על כל האתרים הקדושים בגב ההר, התחייבות לסייע להם משפטית בסכסוכי קרקעות, אפשרות להתרחב על חשבון שטחי C, סלילת ציר תחבורה אוטונומי בין יו"ש לעזה על חשבון ישראל הריבונית, ואפילו ביטוח מפני נזקי מלחמה (שמן הסתם הפלסטינים יפתחו בה). כחצי מיליון יהודי יו"ש הם כמו אוויר במסמך של קושנר וגרינבלט. אין להם זכר בו. רק הערבים מצטיירים כבעלי זכויות ב"גדה המערבית".
התוכנית מדברת על הכפלת כמות מי השתייה לפלסטינים, ולפלסטינים בלבד. המתנחלים לא צריכים לשתות? אין להם מטעים להשקות? מדוע רק לפלסטינים מגיעה אוניברסיטה חדשה, ולמה בכלל צריך אותה כשכבר היום פועלים ביו"ש שלל מוסדות פלסטיניים להשכלה גבוהה? לקושנר ולגרינבלט פתרונים. המסמך האמריקני החגיגי שפורסם בשבת מזכיר את שיגיונות שמעון פרס עליו השלום. מזרח תיכון חדש 2.
בהכירנו את טראמפ ברור שארה"ב עצמה לא תוציא דולר על מימוש התוכנית. אמריקה 2019 לא תורמת כלום לאף אחד, אז דווקא לפלסטינים היא תיתן? טראמפ ואנשיו מצפים שאירופה, סעודיה ונסיכויות הנפט יתרמו. זו ציפייה מופרכת. כל "עסקת המאה" מופרכת. היא תערובת של אהדה קמאית לישראל עם חנופה לתקינות הפוליטית. קושנר וגרינבלט רוצים לבוא לקראתנו, אך עדיין יוצאים מתוך נקודת הנחה שהגדה המערבית היא שטח פלסטיני. אפילו הם שבויים בקיבעון הפרו־פלסטיני של מחלקת המדינה. הבית הלבן האוהד ביותר לישראל בכל הזמנים מתמסר אף הוא לנרטיב על הכיבוש הישראלי ועל הפלסטינים המדוכאים. קושנר וגרינבלט, שני חובבנים בענייני המזרח התיכון, אימצו אותו עכשיו רשמית.
הפרק המדיני בתוכנית, שאולי יפורסם פעם ואולי לא, עשוי להיות גרוע יותר. הוא טרם הוצג רשמית בפני ישראל, אבל מי שכבר מכיר אותו כאן מודאג. קושנר וגרינבלט נכנסים לגזרת יו"ש כמו פילים בחנות חרסינה. לשני האדונים יש היכרות שטחית בלבד עם מפעל ההתיישבות היהודי, ובכל זאת הם מתחזים למומחים. תוכניתם צפויה להכיר בגושי ההתיישבות הקלאסיים, אך להכליל את חבל בנימין בסעיף הוויתורים הישראליים הכאובים. הם גם מאמצים את ההתנגדות העיקשת של ממשל אובמה לבנייה ב־1E. גרינבלט אמנם משמיע תכופות נעימות ערבות לאוזני הימין כאן, ודאי השגריר דיוויד פרידמן, אבל אם לשפוט לפי הפרק הכלכלי של הדיל המפורסם, אין להם אומץ להנחית גרזן סופני על ילקוט הכזבים הפלסטיני ועל סיפורי הכיבוש.
"דורות של פלסטינים חיו בלי לדעת שלום", קובע משפט הפתיחה במסמך האמריקני שפורסם בשבת, "הגדה המערבית ורצועת עזה נקלעו במרוצת הזמן למשבר מתמשך". הבל הבלים. הפלסטינים לא נקלעו למשבר מתמשך, הם חוללו את המשבר. במקום להחניף להם ולנסות לפתות אותם בכסף שממילא לא יגיע לעולם, עדיף להגיד להם את האמת כהווייתה: תשכחו ממדינה פלסטינית ביו"ש. אם אתם רוצים לדבר על רעיונות חלופיים, בבקשה.
